אז זהו שלא. בלוגים זה כבר מזמן לא מדיום שמיועד לבני טיפש עשרה בלבד. בלוגים גם לא נועדו רק על מנת לספר על החיים ואיך הם עוברים.
היום ניתן למצוא בלוגים בכל רחבי הקשת ועל כל נושא, בלוגים פרטיים, בלוגים של חברות, בלוגים אישיים, בלוגים מקצועיים וכן – בלוגים של בני נוער.

אם אתם עדיין מאמינים במיתוס ה"בלוגים זה לשני נוער שמספרים על החיים שלהם" סימן שאתם לא קוראים בלוגים (לא מפתיע) ולא באמת יודעים מה זה בלוג.

בלוג הוא למעשה WebLog כלומר יומן רשת, היום פלטפורמות של בלוגים משמשות למעשה להרבה מאד אנשים כפלטפורמות ניהול תוכן עבור אתר אישי\מקצועי. המערכות עליהן מבוססים בלוגים הן יחסית קלות לעדכון ותחזוקה ולא מצריכות מהמשתמש בהן ידע מקצועי בטכנולוגית רשת. כלומר – בלוגים נותנים לכל אחד את ההזדמנות לבנות לעצמו אתר אישי ללא מאמץ.

אין ספק שיש לא מעט בלוגים של בני נוער המספרים על חייהם, זה נובע בין השאר כי בני נוער פשוט יותר נגישים לטכנולוגיה. אם אנשים בני 40 או 50 פגשו את המחשב שבנות ה-30 שלהם הרי שבני הנוער לא חיו מעולם בלעדיו. הם לא מכירים חיים אחרים, הם מתכתבים זה עם זה בתוכנות מסרים שונות והאינטרנט הוא מגרש המשחקים שלהם. לבני נוער מאד ברור שהם רוצים אתר אישי "כדי לעדכן את החבר'ה" וכי זה "קול", הם פשוט פותחים לעצמם אחד.

בסיבוב הראשון בלוגים היו אכן נחלתם הכמעט בלעדית של בני הנוער, היום המצב הוא שונה לחלוטין, ניתן להסתכל לדוגמה על אתר רשימות שהוא אכסניית בלוגים המכילה אך ורק בלוגים "רציניים" או על כל הבלוגים העצמאיים ברשת הישראלית שלחלוטין לא עומדים בהגדרת המיתוס.

נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !

העובדות ידעות לכולנו, לא משנה מהו הנושא – אם נחפש היטב נמצא בלוג או אתר בנושא, וסביר להניח שיותר מאחד.
כתוצאה מזה מגיע המיתוס הבא "אין לי מה לחדש שלא אמרו קודם", על זה ניתן לומר שני דברים מנוגדים:
א. אתה כנראה טועה
ב. אם אתה אכן מאמין בזה – אתה צודק.

אני אסביר את עצמי כמובן, אין ספק שכל העובדות נידונו מכל הכיוונים ונמצאות שם ברשת (אלא אם כן הנושא הוא איזוטרי במיוחד כמו טווית צמר מפרוות חתולים למשל), בשביל זה לא צריך את הבלוג שלך או שלי לשם העניין. התרומה הגדולה של בלוגים היא בנקודה בה הבלוגר עוזב את העובדות היבשות.

בלוגים משמשים לחיברות, הם מיצרים מערכות יחסים והם מביעים דעות וכיוונים. אם היינו רוצים לקרוא מידע יבש ועובדתי לא היינו קוראים בלוגים, היינו קוראים אנציקלופדיות. התרומה העיקרית שלך היא בזה שאתה מוסיף חלק מעצמך לבלוג. יכול להיות שהדעות שלך לא שונות מאלו של הבלוגר משמאל, אבל אתה כן שונה (אני מקווה) ועל כן אתה תביע אותן אחרת.
בדיוק כמו לסופרים גם לבלוגרים יש את ה"קול" שלהם, כל אחד כותב בדרכו, במילותיו ובניסוחיו. חלקינו כותבים ישר ולעניין, חלקנו אוהבים לפרט ולהסביר וליישר את כל השטח. חלק כותבים פוסטים של שורה וחצי וחלק פוסטים של אלף מילים. בסופו של דבר כל אחד כותב לפי דרכו וסגנונו, כל אחד מכניס טיפת נשמה לבלוג שלו – וזה בדיוק מה שכן או לא מושך אותנו.
זו בדיוק הסיבה שיש בלוגים "אישיים" שמצליחים ובלוגים "מקצועיים" שלא, פשוט תכתוב מהלב על מה שאתה אוהב גם אם כבר יש עוד בלוגים בנושא.

כל זאת צריך לסייג – אם אתה אכן מאמין שאין לך מה לומר ואין לך שום דבר מעניין לחדש, סביר להניח שזה פשוט לא בשבילך. יש משהו חשוב ברצון לכתוב ולשתף, בקול הפנימי. אם אתה באמת ובתמים מאמין שאין לך קול שכזה (לגבי נושא מסויים או בכלל) גם אם הוא קיים (מה שסביר) הוא לא ייצא החוצה תחת התנאים האלו (תפקוד תחת לחץ וכו').

השורה התחתונה:

"אמרו את זה קודם, לפניי, זה לא משנה. אני ואתה נשנה את העולם"

פוסט זה הוא חלק מפרוייקט כתיבה קבוצתית: מיתוסים.

נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !

מתוך וויקיפדיה:

מיתוֹ‏ס (יוונית μῦθος) הוא סיפור עם, שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפותם של אלים, או של גיבורים על-אנושיים, התורם לעיצוב זהותה ותפיסת עולמה של קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס. אפלטון הגדיר את המיתוס כסיפורה של התרחשות אלוהית במציאות המוחשית.

בדרך כלל כולל מיתוס את שלושת המרכיבים הבאים:

1. המיתוס מתרחש בממד אחר, השונה מן המציאות בה אנו חיים.
2. יש במיתוס נימת קדומים המשווה לו הילה והדרת כבוד.
3. במיתוס ישנו מסר המורה כיצד לנהוג.

גלגול המשמעות של המלה מיתוס הוא בהקשר של ספורי עם, אמונות, ואנקדוטות מפורסמות שהפכו להיות עובדות מקובלות בגלל רצון היחיד או הכלל להאמין שהם כאלה.

כשאנחנו מדברים על מיתוסים לא תמיד מדובר על ההקשר הגדול של סיפור העם אלא על אמירות שהן לכאורה פשוטות וקלות להוכחה או להפרכה אבל מתקבלות אצל רוב האוכלוסייה כמובן מאליו, הדוגמאות הן רבות: "כל הבלונדיניות מטומטמות", "ירקות ופירות לא משמינים", "בלוגים זה רק לילדים בני טיפש עשרה", "שחור זה מרזה" ועוד…

מיתוסים בדיוק כמו קיטש וקלישאות מקורם בגרעין של אמת, אין ספק שמשהו גרם לשקיעות להחשב לרומנטיות ולהפוך לסוג של קיטש, באותה מידה בהרבה מיתוסים יש גרעין של אמת או לפחות היה פעם (יש גם כאלו שהם מופרכים מיסודם כמובן). בהרבה מאד מיתוסים הגרעין הזה אבד מזמן והם ממשיכים לחיות מכוחם של הרגל ומוניטין.
הבעיה העיקרית בכך היא שגם אם המציאות השתנתה אנחנו לא משתנים וממשיכים לבנות ולהיבנות מאותם מיתוסים שלמעשה עוצרים בעדנו ומאיטים את ההתקדמות שלנו בתחומי החיים השונים.

בחרתי בנושא מיתוסים עבור פרוייקט הכתיבה הקבוצתית כי לטעמי הוא נושא רחב יריעה. לכל כותב בכל תחום ישנם מיתוסים לנפץ, החל בפוליטיקה דרך אופנה וכלה בבלוגים כמובן. חשובה לי ההזדמנות ללמוד וללמד היכן אנו טועים, איפה אנחנו תקועים במסקנות עבר שאינן נכונות עוד או שלא היו נכונות מעולם. אני חושבת שנושא כגון זה יכול בהחלט להיות מעשיר ומעצים.

במהלך השבוע הקרוב אנסה לכתוב פה קצת על מיתוסים רווחים לגבי בלוגים ולהסביר למה הם ממש לא נכונים או איך אפשר להתמודד איתם.

נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !