נ: בובה שוקו
א: הבובה לא שותה שוקו, היא אלרגית לשוקו
הא ?
וכאן נשמעו שתי אמהות שמסבירות לילדה שהבובה רגישה ללקטוז, היא חוטפת מזה פריחה, שילשולים ועוד כל מיני.
אם מישהו היה אומר לי לפני שנתיים, טוב עזבו שנתיים חצי שנה שאני אסביר לילדה שהבובה שלה אלרגית לשוקו, הייתי חוטפת בעצמי פריחה.
כן, אני יודעת בדיוק מהיכן זה הגיע. הרעיון של הבובה שיציעו לה שוקו ואז אני אצטרך לנקות אותה, את האופניים שעליהם היא רכובה כרגע, את הרצפה ואת הילדה שכולם ישתו שוקו על הדרך. הרעיון הזה מזעזע קלות. ובכל זאת.
כל הדברים האלו שאמרתי שאני לעולם לא אעשה, כל המשפטים האלו שלא הבנתי מהיכן הם יוצאים לאימהות ולהורים… אני כבר שם. משננת לילדה "לא עוברים כביש בלי יד", נותנת לבובה נשיקת לילה טוב, מרשה לראות הרבה יותר טלויזיה ממה שנראה לי באמת ראוי. ועדיין מנסה להקפיד בקטנות. במקומות שבאמת חשובים.
כן, אני מתבגרת. הבנתי שלא מגדלים ילד בלי ממתקים בכלל, ושבמבה (או בפי העוללית במבם) זה לא אסון כשזה פעם במי יודע כמה וכמעט שלא נכנס הביתה. ואני עוד החשבתי את עצמי לאמא "קולית" ולא לחוצה, נו. אני של היום רואה כמה אני של לפני שנה היתה לא קולית ומאד לחוצה 
לאט לאט הכל משתנה.
אז הבובה רגישה ללקטוז, מזל שהילדה בת שנה ו-8 ולכן לא חושבת שזה סותר את הבקבוקי שהבובה מקבלת ממנה לפחות פעם ביום
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
או לפחות כך זה נראה כרגע. אנחנו כבר שבוע ללא שינה (מישהו רוצה תינוקת מתוקה ללילה אחד ?), כבר אתמול עלה החשד שיש לילדה הפרשה מהאוזן. היום אחה"צ הוחלט – לרופא.