במהלך שנה וחצי האחרונות כתבתי כאן מספר פעמים על צנזורה, הומופוביה והקשר ביניהן, החלק העצוב באמת הוא שגם אם חשבתי שאני מבינה לאן הדברים הולכים – לחלוטין לא הבנתי את הקצב בו הם מתקדמים.

כשכתבתי לפני קצת יותר מחצי שנה על 892, עוד קיוויתי שהוא ייבלע וייעלם. שכל נבואות הזעם שלי מקורן בפראנויה.
אז זהו שלא.

מה שהכי חשוב להבין (גם הפעם) זה שבמהלך השנה האחרונה אנחנו נלחמים על הדמוקרטיה במדינת ישראל.

• אותה המדינה שמשלמת 7 מליון שקלים לנשיא שהואשם בהטרדות מיניות.
• אותה המדינה שמוכנה להאשים אותו רק בהטרדה מינית ולא באונס.
• המדינה שחיה עד דגל השואה והגטאות – ומשחזרת את ההסטוריה רק מהכיוון המדכא.
• מדינה בה מי שמשלם את המחיר הוא תמיד הש"ג – כי רוה"מ לא יתפטר
• מדינה בה פליטים הם אנשים שזורקים סתם ככה לרחוב, בתקווה שמישהו יטפל בהם

החלק העצוב הוא שזו עדיין המדינה שלי, כי נולדתי כאן, כי אני חיה כאן וכי המשפחה והחברים שלי כאן, גם אם נעזוב למדינה אחרת – חשוב לי מה שקורה כאן.

וכמו שזו המדינה שלי, זו גם המדינה שלכם (אני מקווה).
במדינה בה אנו חיים היום החקיקה והחשיבה הולכת לכיוון ברור של הגבלת חופש הפרט:
זה מתחיל בחוקים למניעת הפגנות ומצעדים, ממשיך בחוקים למניעת עישון ועובר משם לחוקים שונים להגנה על ילדינו (למשל החוק נגד פרסומות ג'אנק פוד בשעות צפיית שיא).

במדינת ישראל של המאה ה-21 החליטו בכנסת שלא ניתן לסמוך על האזרחים. אנחנו לא כשירים לשמור על בריאותינו (ולכן חשוב לכתוב לנו אזהרות על חפיסות סיגריות), אנחנו לא מסוגלים להבחין בין ראוי ולא ראוי (אז אולי כדאי שיגבילו לנו את חופש ההתארגנות וההפגנה), אבל הכי חשוב – אנחנו לא כשירים להיות הורים.

כיוון שהמדינה מסיבות דתיות ודמוגרפיות בחרה לעודד ילודה, היא כמובן לא תוציא תעודות "הורה כשיר" או תגביל את הילודה. היא פשוט תחנך את ילדינו במקומנו.
המדינה תדאג שהילדים לא יראו פרסומות לג'נק פוד, לא יאכלו בוטנים מתחת לגיל 4 ולא חס וחלילה ייחשפו לאסון הגדול הקרוי אינטרנט.

הורים כשירים מודעים לסכנות הצפויות לילדיהם כל יום בכל פינה, החל מתאונות ביתיות, דרך חומר לימודים כזה ואחר וכלה באמצעי התקשורת השונים. הורים כשירים דואגים לחנך את ילדיהם בהתאם ולנטר את החומרים בהם הם צופים (למשל למקם את המחשב באמצע הסלון).
הורים כשירים לא צריכים את המדינה שתפקח עליהם.

מאידך אם כבר באה המדינה להגן עלינו מאזלת היד ההורית, אולי שיתקינו מצלמות בבתים ויגלו הזנחה הורית, התעללויות שונות ואף יחסים בעייתיים בין בני זוג ?
כי בעצם אין הבדל – אלו רק מדרגות שונות באותו הסולם.

נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !