בזמנים כאלו אני מצטערת שאין לי מיניפוסטים בבלוג, או כל דבר דומה לזה.
מאידך יש דברים שצריך לתת להם את כל הבמה ולדבר משובח שכזה לא ראוי לתת רק מיניפוסט בצד.
בעקבות בלגן הנמר בחדר השינה (אוי האסוציאציות) זוש כתבה פוסט בשם חברבורות המזכיר את פוסט הפרות של ליכטש – פשוט תענוג צרוף.
אני בהחלט צחקתי.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
משהו שלא ידעתם עליי – או לפחות רובכם לא ידעתם, אני לא יודעת לעבוד עם תוכנות גרפיות בכלל.
אבל באמת – מדובר באידיוטית מהדרגה הראשונה.
לא רק זה – אלא שגם בהרבה מאד מובנים אני מפחדת להתעסק איתן בכלל – כי ברור לי שאאבד את הידיים והרגליים.
בלוט החמוד מבלוגלי בא לעזרתי ופתח בלוג פוטושופ בבלוגלי.
אז לכל מי שאין לו מושג איפה בכלל להתחיל, ואיך עושים באנר טיפשי בפוטושופ – זה המקום.
אני עוקבת אחריו בדריכות, אולי יום אחד אני ארגיש מספיק נח כדי אשכרה לנסות את ההוראות שלו 
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
נכון, לא כתבתי שום דבר בנושא זרובבלה, אל דאגה – לא מתכוונת להתחיל עכשיו.
מה שכן קרה, זה שקראתי את הפוסט "למה מכתב פומבי" והחלטתי לשתף אתכם.
אין לי הרבה מה להוסיף על הפוסט, הכל נכון וחקוק בסלע.
מרק מגיב שם ואומר שתואם וובסטר שלו הוא אגרגטור פרטי שמושמש לציבור, על זה נותר לי לומר רק: אחלה – ולטעמי השארת ה-feed באגרגטור שלך אומר לי דברים עליך.
איכשהו זה מתקשר גם לפוסט הקודם שלי בנושא מותגים ואפילו לפוסט של הטוקבקים לחנן.
כל הפעילות שלי ברשת מתועדת בקלות על ידי גוגל, בסופו של דבר הבלוג הזה, התגובות בבלוגים אחרים ושאר אתרים המקושרים לשמי או לניק שלי הם כרטיס הביקור שלי.
לי אישית חשוב מה מופיע בכרטיס הביקור הזה ואני דואגת שייצג אותי.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !