מישהו יכול להסביר לי את הקטע הזה של נשים ובטחון עצמי ?
כל פעם שאני חושבת שכבר הבנתי, הכל מתמוטט בחזרה.
למה נשים מהממות ביופין חושבות שהן לא יפות, לא סקסיות. נשים חכמות ומבריקות חושבות שהן לא מוצלחות.
כל פעם שאני נתקלת בעסק הזה אני נזכרת בקריקטורה אינטרנטית שראיתי פעם בה רואים אישה יפה מסתכלת במראה ורואה מפלצת על ולידה תמונה בה גבר שמן ומקריח מסתכל במראה ורואה כוסון עולם.
מאיפה זה מגיע לנו כל פעם מחדש? גם כשאנחנו חושבות שכבר השתחררנו ומכירות את עצמנו, פתאום קורה משהו ושוב אנחנו רואות במראה סוג של מפלצת. שוכחות כמה אנחנו מוצלחות וחכמות ואינטליגנטיות, כמה אנחנו סקסיות ובעיקר – שאנחנו ממש ממש שוות.
כל פעם מחדש התקף כזה מפיל אותי לכמה ימים, נוטל ממני את האוויר, גורם לי לתהות על החיים שלי, על הזוגיות, ובעיקר על המהות שלי. מי אני מה אני וכמה אני בכלל שווה. מטורף לחלוטין, ממוטט כל הגנה ובעיקר מצמית.
לא מסוגלת לעשות כלום תוך כדי התקף שכזה, מרגישה לחלוטין פרנואידית.
פתאום אם מישהו לא מסתכל עלייך ברחוב אז את לא יפה ולא סקסית וצריכה להתחיל דיאטה אתמול. ואם מישהו בטעות לא מסכים איתך על משהו אז את טיפשה, ולא מבינה.
ולא – זה לא תמיד קשור לידידנו הטוב PMS, לפעמים זה רק מצב נפשי שכזה.
אותו מצב נפשי שגורם לנו לבקש שכר יותר נמוך מגברים, אותו מצב נפשי שנותן לנו לחיות כשהם "עוזרים" לנו בבית.
פעם חשבתי שזה עניין של חינוך, היום אני כבר הרבה פחות בטוחה בעסק הזה, לא יודעת מה קורה שם ואיך – אבל את קמה יום אחד בבוקר ופשוט מפסיקה להרגיש טוב עם עצמך. או שאת קמה כל יום בבוקר ולא מרגישה טוב עם עצמך, ועוד לא הצלחת להגיע לאהבה העצמית הזו.
כרגיל בפוסטים שכאלו אין לי פואנטה. בסופ"ש הצלחתי סוף סוף לצאת משם.
כשהיתי קטנה מצבי הרוח שלי נטו לרמות שונות של אובדנות גם אם לא למימוש (עיניכן הקוראות), היום זה לא שם. היום מצבי רוח שכאלו גורמים לי פשוט לתהות על הערך העצמי שלי, על מידת האהבה וההערכה של הסביבה אליי וכל מיני כאלו.
וכן בסופו של יום בצורה מזעזעת למדיי הדברים האלו מתמצים בלרצות להרגיש יפה וסקסית וזוהרת ומושכת.
כל כך חלש, קצת פתאטי ובעיקר מאד מחבר אותך לנשיות שחשבת שאין לך.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !