ברגע שמתחילים להשתמש בוורדפרס כמערכת ניהול תוכן ולא מערכת בלוג עולה הצורך לעצב פוסטים מקטגוריות שונות בצורה שונה.
למשל באתר של קוד-ארט, הפורטפוליו הוא קטגוריה של פוסטים. כל הפוסטים המשוייכים לקטגוריה זו מעוצבים בצורה מסויימת, לעומת הפוסטים של הבלוג (המורכב משאר הקטגוריות) שמעוצבים בצורה שונה לחלוטין.
ישנן שתי דרכים לעשות זאת:
להכניס תנאי לתוך single.php שבודק האם הפוסט שייך לקטגוריה האמורה, אם כן -להפנות לקובץ א’ אחרת לקובץ ב’
1
2
3
4
5
| if (in_category('portfolio')) {
include "single-work.php";
} else {
include "single.php";
} |
להמשך בבלוג של קוד-ארט
לפני שנה וקצת (אפריל 09) מצאתי את עצמי ללא עבודה. החברה בה עבדתי נסגרה ואני גיליתי שבאמצע מיתון גם לאנשים טובים קשה מאד למצוא מקום עבודה.
הבנאדם צריך להתפרנס ולכן עברתי לחלטר בווב ובניית אתרי וורדפרס.
לקח לי כמעט חצי שנה להבין כמה אני נהנית יותר מאשר ברוב הסיבובים הקודמים של חיי ולהחליט להיות עצמאית. ההבדל הוא מהותי, אבל גם האחריות והפחד. עצמאי לא יכול להיות בטוח כמה כסף יכנס לו בראשון לחודש. אין משכורת קבועה, אין ימי חופש בתשלום, אין ימי מחלה בתשלום. הכל תלוי בך.
פחד אלוהים. אבל עשיתי את זה.
להמשך… (בבלוג של קודארט)
נ: בובה שוקו
א: הבובה לא שותה שוקו, היא אלרגית לשוקו
הא ?
וכאן נשמעו שתי אמהות שמסבירות לילדה שהבובה רגישה ללקטוז, היא חוטפת מזה פריחה, שילשולים ועוד כל מיני.
אם מישהו היה אומר לי לפני שנתיים, טוב עזבו שנתיים חצי שנה שאני אסביר לילדה שהבובה שלה אלרגית לשוקו, הייתי חוטפת בעצמי פריחה.
כן, אני יודעת בדיוק מהיכן זה הגיע. הרעיון של הבובה שיציעו לה שוקו ואז אני אצטרך לנקות אותה, את האופניים שעליהם היא רכובה כרגע, את הרצפה ואת הילדה שכולם ישתו שוקו על הדרך. הרעיון הזה מזעזע קלות. ובכל זאת.
כל הדברים האלו שאמרתי שאני לעולם לא אעשה, כל המשפטים האלו שלא הבנתי מהיכן הם יוצאים לאימהות ולהורים… אני כבר שם. משננת לילדה “לא עוברים כביש בלי יד”, נותנת לבובה נשיקת לילה טוב, מרשה לראות הרבה יותר טלויזיה ממה שנראה לי באמת ראוי. ועדיין מנסה להקפיד בקטנות. במקומות שבאמת חשובים.
כן, אני מתבגרת. הבנתי שלא מגדלים ילד בלי ממתקים בכלל, ושבמבה (או בפי העוללית במבם) זה לא אסון כשזה פעם במי יודע כמה וכמעט שלא נכנס הביתה. ואני עוד החשבתי את עצמי לאמא “קולית” ולא לחוצה, נו. אני של היום רואה כמה אני של לפני שנה היתה לא קולית ומאד לחוצה 
לאט לאט הכל משתנה.
אז הבובה רגישה ללקטוז, מזל שהילדה בת שנה ו-8 ולכן לא חושבת שזה סותר את הבקבוקי שהבובה מקבלת ממנה לפחות פעם ביום
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
שמי חנית כהן, אני בת 33 ואשת מחשבים משנת 93.