פעם בכמה זמן אני רואה או קוראת או שומעת דברים שגורמים לי לחשוב שצריך רשיון להורות.
כן, אני יודעת – זה בעייתי. אבל בכל זאת.

הצד החברתי שלי תמיד מתנגד לרעיון ההזוי הזה ומעלה אלפי סיבות למה זו בכלל לא אופציה, אבל פעם בכמה זמן – נראה לי שאולי זו הדרך היחידה שאפשר.

הפעם מה שגרם למחשבה היתה הכתבה ב-7 ימים "ילדה של אף אחד".
אם לא קראתם – לכו ותקראו, זו כתבה מזעזעת שזכתה בפוליצר (בצדק), וקשה לקרוא אותה. אבל תקראו – כי זה חשוב.

הפעם הקודמת היתה המקרה של רוז פיזאם, והיו לא מעט לפניה.
אנשים לא צריכים לעשות ילדים אם הם לא יכולים לטפל בהם. לא מדברת על כסף, מדברתץ על יכולת רגשית בסיסית. על דברים ברורים מאליהם – כמו להחליף חיתול צואה, לטייל, לדבר עם הילד או בקיצור – להיות הורה.
על כל המשמעויות של הדבר.

אין לחברה דרך לשלוט על זה, כל דרך אפשרית היא בעייתית מאד מאד ועדיין, לא יתכן שבמאה ה-21 ילדים יגדלו בהזנחה פושעת שכזו.
ילדים יירצחו על ידי הוריהם (ואז ייערך מבצע חיפוש אחריהם, לעיתים בהשתתפות ההורים).

הלוואי והיו לי פתרונות ולא רק שאלות ותהיות, הלוואי והייתי מאמינה קצת פחות בחופש הפרט, הלוואי שהיה משהו שהייתי חושבת שאפשר לעשות.
פשוט כי המחשבה שככה זה, מבעיתה.

הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לזכור. לזכור לטפל בילדינו, לזכור שהם נשמות רכות, לזכור שזו מתנה שקיבלנו ואין לה כפתור ריסט.
ובעיקר – לזכור לדווח על מקרים של הזנחה,התעללות או כל דבר דומה.
הם רק ילדים – לא מגיע להם לסבול ככה.

נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !