אתחיל ואומר שהייתי רק באנל הראשון (שבו גם השתתפתי) כי יש ילדה שהיינו צריכות לאסוף מסבתא.
הכנס נפתח בכמה מילות ברכה שהיללו את האינטרנט כפלטפורמה פמיניסטית ובלתי ממגדרת (אני אגיע לזה…) מפי פרופ' ברלוביץ, ואחריה דיברו ראש החוג למגדר בבר אילן ויו"ר נט"ע.
הפאנל הראשון היה על נשים ברשת ובבלוגים.
דיברו בו:
- דניאלה שוורץ מאתר אסימון, שדיברה על הנוכחות הנשית ברשת היום לעומת המצב לפני 10 שנים.
- דבורית שרגל – על עיתונאיות ברשת (ולא ברשת) – שבגדול אמרה: "תשמעו, הרשת לא פמיניסטית ולא מקדמת נשים. יותר גרוע – נשים לא מקדמות את עצמן"
- ד"ר רומי מיקולינסקי – על בלונדיניות ברשת
- אני. דיברתי על נוכות נשית טכנולוגית ברשת. הפוטנציאל של האינטרנט ככלי קידום מקצועי טכנולוגי וחוסר המימוש של הפוטנציאל הזה.
כפי שהעירה יעל בארי לא יצאו (לפחות מהפאנל הזה) בשורות גדולות. האינטרנט הוא כלי, זה הכל. נשים אומנם עושות שימוש נרחב באינטרנט, ובהחלט יש נשים שמשתמשות בו שימוש מקצועי. אבל בסופו של יום הבעיה היא לא בפלטפורמות אלא בשימוש שנעשה בהן (או כמו שאמרו לי פעם, "אפשר להוציא את הבחורה מיבנה, אי אפשר להוציא את יבנה מהבחורה").
החלק העצוב מבחינתי היה בשלב השאלות, כשקמה מישהי ואמרה לי שבדיוק כמו הגברים אנחנו צריכות לבחור – קריירה או משפחה – הם לא מתלוננים, למה שאנחנו נקטר.
בכנס לא יצא לי להגיב על זה מפעת חוסר זמן (וגם קצת חוסר רלוונטיות).
יש הרבה מאד גברים שאני מכירה שהם אבות נפלאים, מדהימים. שמשקיעים בילדים, ונותנים ועושים. יש גם הרבה מאד שרק מחפשים איך להתחמק מהטיפול בילדים במהלך השבוע.
אין לי בעיה עם אף אחד מהסוגים. יש לי בעיה עם זה שהחברה לא מאפשרת לגברים או נשים שכן רוצים חיי משפחה משולבים בקריירת הייטק, להגיע לזה. תרבות ההיי טק בארץ בנויה על ימי עבודה ארוכים (מידי), אבל גרוע מזה – היא בנויה על שעות עבודה מסויימות. יום עבודה של 10 שעות יכול גם להתחיל ב-7:00 ולהיגמר ב-17:00 (למי שבוחר בכך). יש מספיק שעות חפיפה עם שאר הצוות, ישיבות חשובות בהחלט יכולות להתחיל בשעות הצהריים המוקדמות, זה גם רק ענייין של בחירה. בחירה של הארגון לתת לעובדים את החופש לשלב בין בית לעבודה.
תרבות ה"משפחה" ההייטקית, המועברת בכל שיחת חברה, באה לפצות על החוסר בתרבות המשפחה הגרעינית. מי בכלל רואה את הילדים שלא בסופי שבוע ? מי אוכל איתם ארוחות ערב ? כאן מתחילה הבעיה שלי.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
פינגבאק: אסכולת הכורסא » ויקיפדיה – פרק שחבל שפיספסתי
פעמים רבות אני רואה נשים שהן האויבות הגדולות של אחיותיהן, בדיוק באמירות כאלו, מה אנחנו מתלוננות? כי בהחלט יש על מה.
למה בדיוק אנחנו צריכות לבחור בין קריירה לאמהות? סליחה, רענון קל, הייתה פה מהפכה בעולם לפני עשרות שנים, זה אומר שאנחנו אמורות גם וגם. הבעיה היא שהרבה מעסיקים לא מאפשרים לנו לעשות את זה. ליבם גס וקהה במצוקה שלנו. למען הגילוי הנאות – המעסיקים שלי לשעבר בYNET היו דוגמה הפוכה, והצטיינו במתן הזדמנות לאמהות לשלב בין עבודה ובית.
באתי לשם לקנות ספרים בזול כפי שנכתב בקובץ הPDF שפורסם כאן.
זה היה קישקוש, הספרים היו במחיר רגיל של דיונון (מי שמכרו אותם) ועד שהם פרסו את הספרים כבר הייתי צריך ללכת.
חבל שבאתי
היי חגית
איך זה שבשני בלוגים שלי zeevik.blogspot.com וב- openu4u.blogspot.com
יש קישורים ב- outbrain כמעט אך ורק לבלוג שלך?
בכיף אני מפרגן.
סתם שאלה.
זאביק
סליחה – חנית
אין לי מושג, אבל זה מאד מחמיא ומשמח
מאוד קל להאשים את המעסיקים, אבל גם לעובדים (או לעובדות) יש חלק לא קטן בהדרדרות של שעות העבודה לשעות ארוכות מדי.
זה מתחיל בדיונים ארוכים מדי שכולם (לא רק המנהלים) חייבים להגיד בהם משהו, נמשך בארוחות צהרים של שעתיים, גלישה ב ynet או סתם שיחות מסדרון בזמן העבודה, ואז מגיעים לשעה 17:00, ורואים שלא הספקנו כלום אפילו שבאנו לעבודה ב 8:00.
אני באופן אישי מנסה בכל אחת מהסיטואציות הנ"ל לחשוב משהו בנוסח: "מה עדיף לי עכשיו: לריב על הצבע של הפיקסל השמאלי למעלה, או להגיע הביתה קודם ולהוציא את הילדה לגן משחקים או לחוג בעצמי במקום אמא"
בדרך כלל התשובה שלי ברורה, אבל אני מודע לזה שצריך הרבה כח רצון בשביל לעמוד בזה באמת. בסופו של דבר, גם המעסיקים יעריכו בצורה טובה יותר עובד שעובד 9 שעות פרודוקטיביות מאשר מי שעובד 12 שעות בקצב צב.
פינגבאק: רטרוספקטיבה – יום עיון האינטרנט כפלטפורמה למהפכה פמיניסטית חברתית | רוח מזרחית עזה
lazy boy, lazy lady, lazy girls, lazy men
Hm, So i am happy with this but nevertheless not completely sure, therefore i am about to research a touch more.
Dead pent content material , Really enjoyed studying.