‫Comments on: מחשבות‬

‫By: ז'אן‬

‫ז'אן‬ — Thu, 15 Jan 2009 11:05:55 +0000

היי חנית כהן,
מה שלומך?

אני כבר זמן מה מנסה ליצור עמך קשר במייל ובטופס הצור קשר ולא מצליח להשיג אותך.

האם תוכלי לספק לי דרך בה נוכל לדבר.

תודה מראש על ההתייחסות,
בברכה,
ז’אן.

‫By: חנית כהן‬

‫חנית כהן‬ — Tue, 06 Jan 2009 07:59:25 +0000

יאיא – הבעיה שלי היא לא רעש של ילדים משחקים, אין לי שום דבר נגד זה בכלל. גם לא בצהריים.
יש לי בעיה שילדים רצים בחדר המדרגות של הבניין בשבע בערב וצורחים.
צורחים לאבא שיבוא, לאמא ש”הוא עשה לי” וכו’
במקרה של ההורים הספציפיים – גם הם צורחים על הילדים וזה על זה, כך שזה לא מפתיע אותי.

מעבר לזה, הילדה שלי כאמור אחרי שבוע שלשולים ולכן היתה חסרת תיאבון. תינוק בוכה זה לא נעים, תינוק שחוזר להיות רעב – זה אושר

‫By: Boojie‬

‫Boojie‬ — Tue, 06 Jan 2009 06:16:30 +0000

רשיד, הפרופורציונליות/מידתיות הפכה למילה אופנתית בזמן האחרון, רק שהיא לא מתאימה כאן. הרעיון הוא לא סטירה תמורת סטירה – זה ילדותי, וטיפשי, ולעולם לא ייגמר. הרעיון הוא למנוע את הסטירה הבאה.
בניגוד לתמונה שאתה מצייר, הלך הרוח בישראל הוא לא “הידד, הבה נשטח להם את הבתים ונהרוג להם את התינוקות” (יש גם כאלה, כי קיצוניים יש בכל חברה), ולמעשה, רוב הישראלים שאני מכירה – גם הימנים שבהם, וגם אלה שחושבים שהמלחמה מוצדקת – שונאים את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית שהולכת ביחד עם מלחמה, ואכן ישראל מתאמצת מאד להימנע מפגיעה כזאת, הרבה פעמים גם במחיר דמים לעצמה.
אבל לישראל, כמדינה ריבונית, יש חובה להגן על אזרחיה החיים בשטחה. והתפקיד שלה עכשיו הוא לא לתת לחמאס סטירה על היד כדי להחזיר לו על הקסאמים שהוא ירה לעבר ישראל. התפקיד שלה עכשיו הוא לוודא שחמאס *לא יירה יותר קסאמים על אוכלוסיית ישראל*. זה לא “להחזיר סטירה”. זה למנוע את כל הסטירות הבאות. ובוא נקווה – לטובת שני הצדדים – שזה יעבוד לפחות לכמה זמן.

‫By: גורו יאיא‬

‫גורו יאיא‬ — Tue, 06 Jan 2009 05:57:57 +0000

1. אני לא בטוח במה שאני כותב, אבל נשמה לי ששמעתי את זה ממקור אמין. חץ, זה גם בשבילך.
המצב מול החמאס לא יכול להיות מלחמה בעיני האו”ם, ולכן גם לא יכול להיחשב מלחמה בישראל (שאימצה את הדין הבין-לאומי בנושא), כיוון שחמאס אינו ישות מדינית מוכרת. הוא אינו מוסמך לפתוח במלחמה עבור הרשות, ולכן שום מצב מולם אינו יכול להיקרא מלחמה. גם אם הוא יתחיל לשגר F-16 לאויר ולהפציץ את הקריה עם טנקים.
אה, ועוד הבדל חשוב: מלחמה דורשת את אישור הכנסת לפתיחתה. נדמה לי שצריך לשנות את ההגדרות קצת במדינת ישראל.
2. אני די בטוח ש90 אחוז מהחברים שיש לי הם כאלה. לא עם כולם יש לי כוח לתחזק את הקשר.
3. עוד לא הגעתי לשלב הזה שתינוק(ת) בוכה זה אושר. תודה לאל הילדה בריאה בינתיים, עד שאמא שלה מתעקשת לדחת אותה סתם לרופאה לשאול מה נשמע. לא יודע מאיפה היא קיבלה את הבריאות הזו עם שני הורים שבריריים כל כך.
4. רעש של ילדים בצהריים זה שמחה. אני חושב ש(בהתעלם ממקרים יוצאי דופן), אני לנצח אוהב את הצלילים שמפיקים ילדים משחקים. מה שאומר שאני מסתמן בתור אחד ההורים שתרצי לרצוח. שימרי לי חסד טוקבקיסט…

‫By: רשיד‬

‫רשיד‬ — Tue, 06 Jan 2009 00:16:10 +0000

אני לא חושב שזה כ”כ משנה איך מגדירים את זה מבחינה טרמינולוגית, בין אם זה מבצע ובין אם זו מלחמה הרבה חפים מפשע מקפחים את חייהם ובמיוחד כשמדובר בילדים קטנים ולא חשוב אם הם ערבים או יהודים. ילדים רוצים לשחק בחצר, זה מה שמעניין אותם בגיל כזה אבל לצערי הרב המציאות שונה. בפועל נלחם צד חזק (שרוצה להחזיר את הכבוד האבוד ולקדם אינטרסים מפלגתיים) בצד חלש בעל שאיפות דתיות יומרניות והתוצאות הרות אסון לשני הצדדים באופן יחסי. כהורים לילדים קטנים אף אחד לא רוצה לראות תמונה כזאת: http://www.rasheed-b.com/?p=1403 … הלך הרוח הכללי במדינה בעד לחסל/לשטח/לפוצץ/למחוק … והממשלה והצבא מושפעים מהאווירה הכללית. תעצרו לדקה אחת, תחשבו על הילדים הקטנים. אני לא מתכחש לעובדה שמדובר בסוגייה סבוכה שמצריכה פתרון אבל מי שנותן לי סטירה אני מחזיר לו 2 או 3 סטירות, אפילו אגרוף, אבל לשחוט אותו ?! אם מפרים את מאזן הפרופורציונליות סימן שגם ה Common Sense נפגע וזה חומר למחשבה לכל המעורבים.

‫By: Boojie‬

‫Boojie‬ — Mon, 05 Jan 2009 23:39:34 +0000

כמו שאמרו לפניי, ההבדל בין מלחמה ומבצע הוא הבדל חוקי מעיקרו שמשפיע על ההתנהלות מכל מיני בחינות. זה לא סתם עניין של מכבסת מילים.

חברויות הן דבר נתון לשינוי ולהתפוגגות. אחרי המון חברויות בחיי שפרחו והתפוגגו בנסיבות שונות, הפסקתי להאמין שיש לזה סיבה אחידה. זה פשוט קורה, כל פעם מסיבה אחרת. צרכים שמשתנים, מקום בחיים שמשתנה, תחומי עניין שמשתנים, תכונות אישיות שמשתנות – המון דברים יכולים להשתנות בחייו של אחד החברים או באינטראקציה ביניהם ולהפוך את החברות לפחות רלוונטית, ולהביא להתרחקות מיידית או הדרגתית.
זה קורה, הרבה אפילו. ואני אפילו לא חושבת שזה אומר שהחברות הייתה פחות אמיתית רק מפני שהיא לא החזיקה מעמד. פשוט, דברים משתנים.

‫By: דרומי‬

‫דרומי‬ — Mon, 05 Jan 2009 20:55:51 +0000

1. מבחינת מספר המעורבים בלחימה, מבצע ‘עופרת יצוקה’ לא גדול יותר ממבצע ליטני, נניח.
השאלה מה זה מבצע ומה זה מלחמה היא שאלה מאוד גמישה ותלוית-הגדרה, אבל בהתחשב בגודל הכוחות הישראלים הפועלים כרגע (בערך אוגדה), קשה לקרוא לזה מלחמה.

2. קחי בחשבון שיש אנשים שבאמת לא יודעים לשמור על קשר. זה לא שהם לא רוצים, זה שהם לא יודעים מתי מתאים להרים את הטלפון, לא נראה להם מתאים כרגע וכו’. יכול להיות שהיא כזו, ושאם את רוצה קשר זה התפקיד שלך.

3. welcome to the club

‫By: חץ בן חמו‬

‫חץ בן חמו‬ — Mon, 05 Jan 2009 20:35:49 +0000

1. להכריז על מבצע ולהכריז על מלחמה הם 2 דברים שונים לחלוטין. הכרזת מלחמה מחייבת גיוס מל”ח, הפניות שונות של כוחות, וגם מדובר על ענייני פיצויי נזיקים שונים כמדומני (קראתי את זה לפני ימבה זמן).
2. חברים “מתעופפים” כשהקשר תקוע/לא-זז או כי סתם לאחד מהצדדים נמאס. מהיכרות איתך אני חושב שאת אדם מקסים שאותה בחורה פשוט הפסידה, אבל זו דעה שלי בלבד…
3. הורות… הממ, הורה לחתולה נודניקית נחשב?
4. שתגמרי לרצוח, קפצי לביקור, אשמח לתת לך רשימות חיסול.

‫By: BoR|S‬

‫BoR|S‬ — Mon, 05 Jan 2009 20:03:19 +0000

כמדומני מלחמה זה כאשר מכריזים על כך רשמית, בטח יש איזשהו חוקים ונהלים לגבי זה.

‫By: סתם אחד‬

‫סתם אחד‬ — Mon, 05 Jan 2009 19:34:16 +0000

1. תזכרי שהפעם האחרונה האחרונה שבה ישראל הייתה רשמית במלחמה הייתה שלום הגליל.. זה כאילו מישהו למעלה חושב שאסוסיאציה של מלחמה וחיילים שיהרגו בה או יחטפו (שזה משהו שקרה בכל עימות חמוש בין שני קבוצות כן?) זה משהו שהעם לא יוכל לעכל. הזקנים אומרים שהיום מטפלים בהכל עם כפפות של משי, כנראה שזה חל גם על התודעה בעת מלחמה.
3.בניגוד לאחד הפוסטים האחרונים של שרון שהיא דיברה בהם על הורים, אין משהו שעושה יותר טוב מאשר לראות את הניצוץ בעיניים של הורה שמשחק עם הילד שלו.
4.ילדים אם יצורים רועשים? באמת???