מכתב

זה לא שאני לא יודעת על הנוהג המטופש שלך להעלם, ואז להתבייש ולכן להעלם יותר, בחיי מכירה אותך – יודעת.
ככה איבדת את החברות עם א’ שהיה לכן קליק מדהים ומיידי, ואהבת אותה נורא. היא עוד שאלה אותי בזמנו מה היא עשתה, האם היא פגעה בך ולמה נעלמת.

עכשיו את עושה את אותו הדבר איתי, אני מכירה אותך, אני יודעת שזה מה שקרה.
זה התחיל מזוגיות חדשה, אח”כ אולי קצת התביישת שלא הגעת כמעט לפגוש אותי ואת הקטנה וזהו, נעלמת.

בהתחלה עוד רדפתי אחרייך, הייתי מרימה טלפון, בודקת מה קורה, גוערת בך קלות. בחצי מהמקרים אמרת שתחזרי אלי ולא חזרת.
אחר כך ויתרתי, התבאסתי אבל הבנתי שאני לא יכולה לקשור אותך. קיוויתי שתזכרי שבעצם אנחנו חברות ואוהבות, וחברים – זה חשוב. הם שם בשבילך.

היום אני יודעת שזה כבר לא רלוונטי, את תקועה שם ואין לי איך להושיט לך סולם בכלל.
מתישהו גם שאלתי חברה משותפת מה קרה לך, חשבתי שאולי אני טועה, אולי בעצם פגעתי בך. לרוע המזל צדקתי, נתקעת בלופ של עצמך.

עכשיו זה סתם עניין קטן ומטופש, יש לי משהו שלך שנמאס לי להחזיק. לא ענית לי לטלפון אז העברתי מסר דרך אותה חברה. היא טענה שאמרת שתתקשרי. קיוויתי, לא האמנתי אבל קיוויתי. לא התקשרת.

אני אגיד במקומך – “יום הולדת שמח”

נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !