עוד בענייני אבטלה
מאת חנית כהן | נשלח 11.03.2007 | נושאים כללי
יש משהו מאד מתסכל ומייאש בלהיות מובטלת.
מעצם זה שאין סיבה לקום בבוקר.
שזה ממש לא משנה אם קמת ב-8:00, ב-12:00 או ב16:00
הכל אותו הדבר, עושים כלים, קוראים ספר, בוהים במחשב.
הרגשה כזו של כלום, של חוסר מעש, ריקנות.
עצם הקימה בבוקר סוחטת אותך, להחליף את הטרנינג לג’ינס זה בלתי אפשרי והיציאה מהבית היא פשוט לא אופציה.
מזל שיש כלבים שצריך להוריד - אחרת לא הייתי יוצאת.
פתאום כל הדיבורים על המובטלים שיושבים בבית, שותים בירה ובוהים בטלויזיה לא נשמעים כל כך מופרכים.
פתאום הערך העצמי שלך מתגמד לאיך הבית נראה, מה שלום העציצים והאם עשית כביסה - האישה הקטנה זאת אני !
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
זה הזמן להתחיל פרוייקט חדש!
לא אמרת משהו על זה שאת רוצה ללמוד רובי?
הי דקר, אני יודע איך זה להרגיש מובטל, המון זמן הייתי כזה.
ולחייך
בסופו של דבר זה על להתניע את הקטר ולהתחיל להזיז דברים…
אבל זה בעיקר על לוותר על הנוחות שלך
אני דווקא אהבתי את תקופת האבטלה. הכי כיף היה ללכת לבית הקפה ב 11:15 . זאת שעה שהיא מאוחרת מדי לארוחת בוקר ומוקדמת מדי לארוחת צהריים. כלומר, שעתם של המובטלים. היה ממש כיף להסתכל על האנשים הרבים הפוקדים את בית הקפה או עוברים ברחוב. תנסי פעם אחת…
לא חייבים להיות מובטלים ולהישאר לישון עד מאוחר (-:
אני ממליץ לכולם לנסות פעם, פעמיים - אפשר בקלות להתמכר.
אני מבין בדיוק למה את מתכוונת.
מצד שני, זה דבר שמאוד הייתי שמח אם היה לי עכשיו. כנראה שבקרוב גם אני אהיה מובטל, ואני די מחכה לזה.
חוץ מזה, זו באמת הזדמנות מעולה ללמוד מיומנויות חדשות, במחשבים ולא רק במחשבים. תבדקי גם אם יש ספרים שרצית לקרוא ולא הספקת, כנ”ל לגבי סרטים.
(העצות האלה לא משהו, אני יודע)
השארת תגובה