מי בכלל צריך בלוג ?
מאת חנית כהן | נשלח 14.01.2007 | נושאים כללי
ישבתי שלשום עם דוד שלי שרוצה להקים אתר לעסק והסברתי לו שהכי חשוב זה שהאתר הוא כרטיס הביקור שלו, דרכו יידעו מה קורה, מה הם עושים ואיך (כשיהיה אתר - אתם תדעו עליו).
תוך כדיי שיחה היום הבנתי שבעצם הבלוג הזה הוא כרטיס הביקור שלי.
זה זמן מה שהזוגה אומרת שאני פתאום מכירה המון אנשים חדשים והאמת היא שאני שמה לב שאכן כך הוא.
קצת רקע, אני (כלומר האני שמוכר לי) לא מסתדרת כל כך עם אנשים חדשים, מה שאומר שבכמה שנים האחרונות (נניח עד לפני 5 חודשים) מספר החברים שלי הולך ופוחת.
הוא פוחת כי אני משתנה, כי האנשים סביבי משתנים אבל בעיקר - כי לא נוספים חדשים במקום הישנים שנעלמו.
יום אחד קם הבנאדם בבוקר ומגלה שיש לו בערך 3 אנשים ביקום איתם הוא יכול לדבר על מה שבאמת כואב לו, מתוכם אחת היא בת הזוג שלו, ואז מה ?
אני החלטתי לפתוח בלוג.
עד כאן טוב ויפה, רק שאיכשהו הביאו הנסיבות לכך שאני גם אפתח בלוג עצמאי. ובהיותי מתכנתת גם התעמקתי בלהבין את הפלטפורמה וככה…
אבל הנקודה החשובה בכלל לא קשורה להבנה שלי בוורדפרס, הבלוג נתן לי אמצעי שאין לי ביום-יום, הוא נתן לי כרטיס ביקור. דרך להביע את עצמי בלי לחץ זמן, ובלי בעיות ביישנות וחרדת ביצועים.
אין כאן בעיות של “לא עומד לי”, לא מצליח? לא נורא, נכתוב ביום אחר.
שופטים אותי כאן לפי דרך המחשבה שלי, הנכונות שלי לעזור, והאדם שאני, במקום לפי מהירות הדיבור והלשון.
הבלוג הפך להיות חלק מחיי, קורה לי משהו - אני מדווחת עליו כאן. משהו הרגיז אותי - הנה עוד פוסט, אין לזה סוף. מה שהפתיע אותי בכל הסיפור זה המעבר מהוירטואלייה למציאות.
פתאום יש לי עוד אנשים לדבר איתם בטלפון, ואני מזמינה אנשים לארוחת ערב.
מימד הביישנות יורד, ובעצם כשפוגשים מישהו שמדברים איתו כבר חודשים בגוגל - אין מה להתבייש - זה הרי כבר חבר.
אין לי סיום לפוסט הזה, כי אין לו פאנץ’ ליין.
רק תשובה לשאלה, מכל האנשים בעולם הבלוג שלי עוזר בעיקר לי, ככה אני מכירה המון אנשים נפלאים, חדשים וישנים.
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
בדיוק.
או מכוון אחר - הבלוג שלך עוזר בעיקר לנו
או, בדיוק לזה כיוונתי.
אני כאילו כותבת בלוג טכנולוגי עם הרבה הורדות, ומתכונים וככה.
אבל הוא למעשה מלכודת דבש לאנשים
הצילו! אני לכוד בתוך בלוג מלא דבש.
עזוב, אתה במצב טוב.
עוד לא האכילו אותך ושיכרו אותך עד כלות - יצאת בזול.
מלכודת דבש? מזכיר לי שצירעה עקצה את אחי הגדול לפני כמה ימים (למזלו המנוחה השפיעה ועזרה).
בכל מקרה, אני והבלוגר מספק את התגובה שלי על הבלוגר (התחיל משרון גם).
הבאתי טחינה גולמית!
קצת עוף טופיק:
בשנתיים האחרונות אין לי “הצלחה בתחום הרומנטי” כמו שאומר הנוער, וזה גרם לכל מני תופעות מוזרות, כמו התחלתי לתת למכונות שאני מתקין ללקוחותי שמות נשיים, ומכריז עליהן כשרתיות ולא שרתים. לבלוג שלי אני לא קורא “בלוגה” לעומת זאת, כי אני פחות משתפך שם בנושאים אישיים ממך. את המילה “זוגה” אני מאמץ ממך, בתקווה שבקרוב יהיה לי על מי לתרגל אותה גם.
ולגבי חברים - חברים טובים נמדדים בעשרות מדדים, הקלישאה אומרת שהם נמדדים כשאתה בצרות או בדיכאון סתם. אלו האנשים שצריך (בעיני) לשמור ולטפח. היית לי פעם חברה כזו, וניתק לו הקשר בצורה שאז כאבה לי ובילבלה אותי. עברו מאז 4-5 שנים ואני שמח שחזרנו לקשר (ממועט ככל שיהיה בינתיים). עם או בלי בלוג - אני מאחל לנו לאחות משהו מהעבר חזרה. את אדם שווה מכל כך הרבה בחינות, ומגיעים לך אחלה חברים. נשיקה.
אוח
איזה פוסט מתוק.
נחת.
[...] “למה את כותבת בלוג”, בזמנו נמנעתי מלענות בטענה שכבר כתבתי על כך בבלוג. היום תוך שיחה עם הזוגה עלו לי עוד תובנות [...]
השארת תגובה