אתמול היה יום לא כל כך קל (כפי שבטח קראתם), לכן לא הופתעתי כשקמתי בבוקר עם הרגשת האנגאובר למרות שלא שתיתי אתמול.
בדרך לעבודה עוד קניתי לי מים בטעם תפוח כדי לנסות להעביר את ההרגשה ומתוך תקווה שפשוט התייבשתי מעט.

שעה מאוחר יותר כבר היה ברור שמשהו ממש לא טוב קורה כאן, כאבים בבטן העליונה וחוסר יכולת להתרכז בכלום (אפילו בקריאת בלוגים) העידו על מצב מחלה מתקדם. משם הכל התדרדר.
עוד שעה ואחרי הרבה בחילה וכאבים נסעתי הביתה, בניגוד למצופה ההקאות לא שיפרו את המצב.
הביקור אצל הרופאה מתחת לבית (הכי קומבינות בעולם) הביא למסקנה הלא נעימה הבאה:
"יש לך דלקת בקיבה"
"הא ? מה זה אומר ?" (תוך פרצוף ממש לא מרוצה)
"זה ויראלי, זה ייקח קצת זמן, זה יעבור."

כאן נקטעה שיחתנו עקב ריצה מטורפת שלי לכיוון השרותים.
זוגתי (היא לא אוהבת שאני קוראת לה הזוגה) פגשה אותי לאחר מכן במסדרון ויידעה אותי במצב.
"יש לך שני סוגי כדורים, אחד נגד בחילות והשני להרגעת הכאבים. אסור לך לאכול היום, ובהמשך השבוע מותר רק אוכל שהוא לא חריף או מתובל או מלוח או מטוגן"
"בקיצור מרק או עוף מכובס ?"
"כן"
"אה, ויש לך שלושה ימי מחלה"
"הממ…"

שאר אחר הצהריים (החל מ 12:00 ועד עכשיו) עבר עליי בנמנומים וריצה אל החדר החשוב ביותר בבית.
לפי שעה המצב התאזן קצת ואני עברתי ממאוזן למאונך.

כל מה שניתן לומר נכון לעכשיו זה שלפחות זה מרזה, לא לאכול יום אחד ואח"כ רק אוכל מכובס מבטיח הרזיה בטוחה ותסכול גסטרונומי עמוק.
מאידך – אולי גם לא יכאב לי.
אשר לימי המחלה, אני פשוט אקח אותם יום יום. וברגע שארגיש סביר אחזור להיות פרודוקטיבית.

נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !