מה אני יודעת לעשות ?
כל דבר שקשור לוורדפרס כל עוד אינו מצריך יכולות עיצוב.
דוגמאות ניתן לראות בתיק העבודות שלי או ברחבי הבלוג עצמו.
ניתן ליצור איתי קשר במיייל: webmaster@dakars.info
שבוע שעבר התפרסם מאמר של דבורית שרגל ב-Ynet על זכותן של נשים לחיים ללא נישואין וילדים.
היום היא פרסמה בבלוג שלה “לחיות את חייה” את הגרסה המלאה של אותו מאמר, לפני קיצוצים רבים ושונים.
הדבר החשוב ביותר שנאמר במאמר בין השורות ובגלוי היא האמירה של
יש לי זכות על חיי, אף אחד לא יכול לקבוע לי מה אני רוצה לעשות, מה טוב לי ואיך. אם אני לא הולכת בדרך “שלכם” דרך ה”קונצנזוס” החברתי זה לא אומר שאני מעוותת או מופרעת או כל דבר אחר, זה רק אומר שלי זה לא נכון.
תגובה נוספת שקראתי אצל דבורית ואהבתי היא השאלה למה כן ? למה כן להתחתן, למה כן לעשות ילדים, למה כן להיות כמוכם? – כי אז אני לא אהיה יוצאת דופן? זה לא מספיק. לא לה וגם לא לי.
למה בעצם אני מתייחסת למאמר הזה, בייחוד בהינתן (מה שאתן עדיין לא יודעות) שאני דווקא כן רוצה ילדים ואפילו נשואה לזוגתי ? כי בסופו של יום הכל מגיע מאותו המקום. השאלה לגבי הילדים כמו השאלה לגבי הלסביות שלי, והשאלה לגבי אי נישואיה של חברה אחרת וכו’.
בסופו של יום החברה רוצה שכולנו נהיה אותו הדבר, נראה אותו הדבר ונתנהג אותו הדבר.
וכשמדובר בנשים המצב אף חמור יותר, מצפים מאיתנו להתחתן, לבשל, לתחזק משק בית, להיות קרייריסטיות, לגדל ילדים…
הזכות להפלות עליה נלחמנו למעשה מצונזרת על ידי ועדות הפלות להן את צריכה להסביר למה את רוצה לעשות הפלה, עכשיו בואו נבין טוב מה זה אומר, לפי חוק ההפלות מותר לך לעשות הפלה אם עמדת בתנאים ברורים, כלומר זוג נשוי שמשום מה לכנס בטעות להריון (אפילו תוך שימוש בגלולות) לא רשאי לעשות בארץ הפלה חוקית (!!!)
באותה המידה זכויות שונות אחרות שלנו נעשקות על ידי החברה (גם אם לא בצורה חוקית) ההדל היחיד הוא מידת הקונצנזוס ועוצמתו – בשלב כלשהו כשההסכמה תהיה מספיק גורפת זה יהיה עניין חוקי. למזלי היום לסביות אינה מחוץ לחוק, אבל הדם שלי עדיין אינו מספיק נקי בשביל תרומות.
זה הכל עניין של זמן ועידוד – וחובה עלינו כנשים לא להמשיך את הדיכוי הזה ולא לתמוך בו – זכות כל אישה על גופה: לעשות (או לא לעשות) הפלות, להתחתן (או לא),לחיות עם מי שהיא רוצה (אם היא רוצה) ועלינו לקבל את זה, פשוטו כמשמעו.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
שמי חנית כהן, אני בת 33 ואשת מחשבים משנת 93.
כנראה שפיספתי משהו.
הועבר איזשהו חוק המחייב אישה להתחתן ולהוליד ילדים?
סרבניות לידה נשלחות למחנות עיבור?
על מה ולמה יצא קצפה של דבורית?
בשורה התחתונה, לא צריך להיות כזה דרמטי.
לא רוצה, שיבושם לה.
נראה לי שקצת פספת.
המקור הגיע מבקשה של Ynet למאמר בנושא, זה מאד פופולרי לאחרונה לראיין נשים על רעיונות “איזוטריים” כאלו.
התגובות למאמר נעו על קשת חרבה וכללו אחת מטופשת למדיי שאמרה שכל עוד לא ניסית איך תדעי (כלומר – אני צריכה קודם ללדת ואז אם לא מתאים לי ???)
לי זה התקשר טוב מידי לתגובות שונות שאני מקבלת על החיים שלי בכלל ועל בחירות לא סטנדריות שאני עושה.
וכן – הבלוג שלי לוקה בפמיניזם.
הא, לא פלא, אם בטוקבקים עסקינן.
תכתבי על נושא, כל נושא, והבהמה הישראלית הממוצעת כבר תשפוך עליך את מררתה ותסכולה על כל מה שנדמה לה שהעולם חייב לה.
זה יכול להיות על נשים שבוחרות לא ללדת, על לינוקס, השיר החדש של נינט, עוד שחקן של חתם במכבי ת”א כדורסל, ומה לא בעצם.
אני עדיין לא אוהב את טון הכתיבה של דבורית בנושא הזה (אין לי בעיה עם הנושא עצמו), אבל היות וזה טור דעה מוזמן, אני מבין אותו קצת אחרת.
[...] התחלתי לכתוב למוטי תגובה על מה שכתב פה ותוך כדי הבנתי שהטקסט ארוך, דעתני וחשוב מכדי לכתוב אותו כתגובה, אז הוא קיבל פוסט משלו. הדברים מתייחסים לפוסט שלי לגבי פוסט של דבורית על כך שאינה רוצה ילדים. [...]