רוצים לכתוב כאן ? הבלוג של אח"י דקר מחפש כותבים אורחים ראו כאן

ויהי ערב ויהי בוקר - הרהורים מאתמול

מאת חנית כהן | נשלח 1.08.2006 | נושאים כללי

אתמול היה המפגש האחרון של כיתת היסודות שלי בייעוץ, אחת מהפעילויות שעשינו הייתה לשים לכל אחד דף נייר ענק על הגב ולכתוב עליו הערכה - מה דעתינו עליו ומה בו אנחנו אוהבים (הכל לחיוב).
חזרתי הבייתה עם דף ענק שאמור לתחזק את הביטחון העצמי שלי, מתוך המחשבה (ההגיונית) שאני אתחזק ממכמה אנשים אחרים חושבים שאני אדם מיוחד.
בעקרון - זה הגיוני, שלא בעקרון - אני עדיין משננת שאני:

חכמה
חזקה
אמפטית
מחבקת מצויין (את זה אפילו אני יודעת)
כנה
אמיצה
יש לי עינים טובות
חמה
מכילה
יפה
מעניינת

יש בזה המון לשמוע כל כך הרבה דברים טובים על עצמך - זה ממלא ומחמם ומרגש - וקשה להכיל את זה.

מצד אחד אני קוראת שוב את מה שכתבו לי וממש לא מאמינה שזה מה שאנשים שהכירו אותי 4 חודשים בצורה הכי אינטנסיבית ואמיתית שיש, מצד שני - אני (אנחנו) כל כך מורגלת בביקורת בחיי היום יום, וכל כך לא רגילה לקבל מחמאות כאלו (מדויקות? חמות? כנות?) שעדיין קשה לי בעצם להאמין…

כל חיי חשבתי על עצמי שאני נותנת יותר מדי אמון באנשים, פתאום אתמול הבנתי שבו זמנית אני גם נותנת בהם פחות מדי אמון, אם אני לא מסוגלת להאמין שכל מה שהם אומרים עליי הוא אמת, שהם לא היו צריכים להמציא שום דבר, שזו דעתם הכנה עליי - אני צריכה לחזור ולסמוך על בני אדם יותר.

נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.