השטן לובשת פראדה
מאת חנית כהן | נשלח 3.10.2006 | נושאים כללי
כן, אז הלכנו אתמול לראות את “השטן לובשת פראדה”, איך בעצם אפשר לא - בכל זאת סרט עם מריל סטריפ …
המסקנות - קודם כל במפתיע (מאד) הסרט שווה צפיה, ציפיתי לסרט טראש - כמו הספר (כן - קראתי, לא - לא רוצה לדבר על זה), וקיבלתי סרט עם משחק מאד איכותי, ומסר הרבה יותר מעניין מזה של הספר.
יצאתי בהרגשה דואלית, מאד דואלית ואף מטרידה…
יש משהו קשה בסרט בו המילה דקיקה (slim) חוזרת על עצמה אינספור פעמים, בו בחורה במידה 6 (36-38 ישראלי) נחשבת לא רזה, ומעירים לה על המשקל.
מאידך - אני הרי בדיאטה - איך אפשר לכעוס על הנורמות והתעשייה ובו זמנית לציית להן ?
אמרתי אתמול לאישה תוך חזרה מהסרט שאני מאמינה שכל אחת צריכה לנהוג לפי הנוחות שלה, כלומר לחיות עם הגוף במצב בו נח לה איתו ועם עצמה בו - בשלב כלשהו (+8 ק”ג) הרגשתי כל כך רע עם הגוף שלי ועם המראה, שלא טרחתי להביט במראה בבוקר יותר ממבט חטוף, היום נח לי לבדוק איך הבגד יושב עליי, שלא לומר כיף לי להתלבש יפה ולא רק לזרוק ג’ינס וחולצה.
מהצד השני, אי אפשר לומר שההרגשה והשלמות שלנו עם הגוף אינה מושפעת מהחברה ותכתיביה.
וכשתהיה לנו בת, מה נעשה ? נעודד אותה למודעות ? לא נתייחס בכלל ? אסור לשכוח שלכל הדברים הללו יש השלכות על החיים שלנו, על החיים כבני אדם בעולם שסוגד בסופו של יום ליופי, שסוגד למראה הצעיר.
ואני, עם כל הדואליות, עוד התאפרתי הבוקר לפני שיצאתי לעבודה… לא, זה לא משהו שאני עושה יום-יום ואני עדיין לא בטוחה מה זה אומר עליי ומה אני מרגישה בקשר לזה.
שווה לקרוא:
- קב’ תמיכה לנשים עם עודף משקל
- הכי טוב רזה
- וכבר הזכרתי אבל שוב - רוני גלבפיש
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
פוסטים קשורים:
טכנורטי: בטחון עצמי, דעות, הערכה, תרבות
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
קודם כל אני רוצה לשגר תודה אישית על הבלוג המבורך הזה.
ולעניין, אני חושב שמשקל יתר זו מגיפה רצינית שפוגעת באיכות החיים בצורה קשה.
משקל יתר יכול להיות מוגדר כמשקל שבו את/ה כבר לא מרגיש נוח - קשה לרוץ, השוקיים מתחככות אחת בשנייה, יש כרס, צמיגים, צללוטיס - לא נחמד לגור בגוף שזה כך…..
אין מספיק מודעות לעניין הזה,, במיוחד אצל נשים לא צעירות ואצל כאלו שכבר ילדו ולא מסוגלות לחזור לנפחן המקורי. חבל, שוב, זה עניין של איכות חיים, גם של בן/בת הזוג.
ומה אם יהיה לכן בן? האם אתן רוצות בן? האם תגדלו אותו למודעות?
הממ… אני לא בטוחה שאנחנו מסכימים… כשאני הייתי במידה 38 בהחלט הרגשתי רזנות.
אני לא חושבת באף צורה שנשים צריכות לענות את עצמן רק בגלל תכתיבי החברה.
אני ממש לא חושבת שמישהי צריכה להיות מסוגלת לרוץ אלא אם כן היא נהנית מזה (אני לא).
באופן כללי הבנאדם צריך לעשות את מה שעושה לו טוב וגורם לו להרגיש טוב, אני מתישהו הגעתי לשלב שלא הרגשתי טוב, ולכן אני בדיאטה, אבל זה לחלוטין לא משליך על אף אחד\ת אחר\ת.
אשר לבן\ת הזוג - אם מפריע להם - הם יכולים לומר, לעודד ולתמוך.
הרבה יותר קל לעשות פעילות יחדיו, הרבה יותר קל לשמור על משקל בבית שבו אף אחד\ת לא אוכל\ת שוקולד וכו’
אבל הכי חשוב לי לומר, אני נגד הצו האופנתי הכולל של רזון, ומסכימה עם רוני בכל מילה שהיא כותבת - תקרא, זה חשוב.
עוד משהו, בקשר לבנים.
אין ספק שהדיכוי כאן עובד על שני המינים, מאידך צו האופנה הגברית לא מצפה מכם ללבוש מכנסיים שמגיעים בקושי לקו הערווה וכל מיני פריטים מוזרים שכאלו.
בעיות אנורקסיה וכו’ נפוצות יותר אצל נשים, ובכלל החברה מבקרת נשים לפי מראה חיצוני הרבה יותר מאשר היא מבקרת גברים.
ועם כל זאת - כן אני אנסה לחנך גם בנים לאהוב את עצמם לא רק לפי מראה חיצוני, ולהיות עם מודעות לעצמם ולערכם ללא קשר חד ערכי למראה חיצוני
השארת תגובה