הכל, רק לא הומואים או אתיופים
מאת חנית כהן | נשלח 15.04.2007 | נושאים כללי
Ynet מבשרים כי בנק הדם שינה שוב את ההגבלות על תרומת דם בארץ
שירותי הדם של מד”א משנים החל מהיום את השאלון לתורמי הדם. הצרפתים, שעד כה לא הורשו לתרום דם, יוכלו לעשות זאת. מי שקיבלו עירויי דם בעבר, עשו כתובת קעקע, גרו במחיצת חולה בדלקת כבד או עברו בדיקה אנדוסקופית שכוללת ביופסיה, יוכלו לתרום דם לאחר חצי שנה של המתנה במקום שנה עד כה. במד”א גם מבהירים שאתיופים שנולדו בישראל רשאים לתרום דם. בכל הקשור לאיסור לקיחת דם מהומואים - עדיין אין כל שינוי
ובתוך כך נמשך בבנק הדם של מד”א המחסור במנות דם, שהחל בתקופת חג הפסח. “אנו זקוקים מדי יום ל-1200-1300 מנות דם, אך מגיעים רק ל-800 או 900 מנות”, אומרת פרופ’ שנער. “אם לא נעשה כלום אנו עלולים להגיע למצב שבו לא נוכל לקיים ניתוחים בבתי החולים”.
בהנתן זאת, ובהתחשב בכך שכל מנת דם בבנק נבדקת היטב לפני שנותנים אותה לחולה כלשהו, מישהו יכול בכלל להסביר לי למה יש להם בעיה עם הומואים ?
איידס היא מזמן לא מחלה-של-הומואים, גם קרוייצפלד יקוב ממנה פטרו את הצרפתים אינה נפוצה בקרב הומואים, אז למה לא בעצם ? ועל הדרך - אם כולנו יודעים לבדוק את הדם כל כך טוב - למה לא אתיופים?
האפשרויות הן שתים, או שמד”א לא יודע לבדוק - ואז אולי כדאי שנדע על זה, או שמד”א מונחה על ידי דעות קדומות שברור לו שהציבור לא ימרוד בהן. מה יותר גרוע ? לא יודעת, אבל אל תתלוננו שחסר לכם דם כשיש אנשים שמוכנים לתת ואתם לא לוקחים מהם.
עוד בנושא: קחו תרומות דם מהומואים.
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
כמו (כמעט) כל דבר, יש כאן כנראה שיקול כלכלי. אני משער שמד”א יוצאים מנקודת הנחה שגויה שיש סיכוי גבוה שלהומואים יש איידס, אז חבל לבזבז את הזמן והכסף על תרומת הדם ובדיקתה אם (עפ”י ההנחה שלהם) יש סיכוי טוב שהמנה תיפסל.
כפי שכתבתי דעות קדומות, וברור להם שאנשים לא ילחמו נגדם.
בבנק הדם יש כרגע חוסר במנות, אם הם יחליטו כצעד מקדמי (ושיווקי) לאפשר להומואים ואתיופים לתרום סביר להניח שיהיה להם תור (רק בגלל התקדים, לא כי האוכלוסיות האלו שונות משאר האוכ’ בארץ).
שיקול כלכלי זה אחלה, אבל נכון להיום הסטטיסטיקות מראות שאיידס היא כבר לא מחלה-של-הומואים, וכנ”ל לגבי האתיופים.
ההתמצאות שלי בנושא הזה לא גבוהה כפי שהייתי רוצה, אבל *ככל הידוע לי*, מחד, יש עדיין שיעור נשאות גבוה יותר של מחלות כמו איידס וצהבת בקרב הומואים (ובפרט כשבשנים האחרונות הייתה עלייה חוזרת בשיעורי ההדבקה בעקבות ירידה לא לגמרי מובנת במודעות לסקס מוגן, קראתי על זה בזמנו כתבות מדאיגות למדי בגוגיי ואחרים); ומאידך, הבדיקות של מנות הדם (כמו כל בדיקת דם אחרת) אינן מגלות מאה אחוז מהנשאים.
כשמדובר בדיני נפשות, כשמדובר בסכנת הדבקה במחלות קטלניות וחשוכות מרפא, אני לגמרי יכולה להבין שמנסים לצמצם את הסיכוי להריגת חולים במנות דם נגועות על ידי כך שמגבילים את ההתרמה מקבוצות סיכון. הידד למודעות החברתית ולשוויון ולכל זה, אבל מד”א הם אלה שיצטרכו אחר כך להסתכל בעיניים של חולים שנדבקו באיידס/צהבת ממנות דם נגועות. אם יש קבוצה שנמצאת בסיכון גבוה יותר לנשאות של מחלה קטלנית, הם עושים בחוכמה שהם לא מקבלים ממנה תרומות.
אז זהו שזה לא באמת נכון, כלומר אני מקבלת את כל מה שאמרת וככה, אבל הסטיסטיקה בארץ היא שהרה יותר סטרייטים לא משתמשים בהגנות.
שלא לומר, ככל הידוע לי כל דגימות הדם עוברות בדיקות איידס וצהבת - מחלות שבהנתן מספיק זמן לחלוטין ניתן לזהות אותן (כך טוען בנק הדם, ומי אני שאסתור אותם)
אין לי בעיה עם הטענות שלך, אני רק אומרת דבר פשוט - אם זה המצב, אני רוצה לדעת. אני רוצה לדעת מה בדיוק הסיכויים שלי לקבל מנת דם נגועה (ולא משנה כמה קטנים הם). נכון לרגע זה מוכרים לי שהכל נבדק והכל נקי, אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה - או שיודעים לזהות או שלא, זה עד כדי כך פשוט.
מה שיעור הנשאים הסטרייטים לעומת ההומואים? זה המידע הרלוונטי. לא בדקתי אותו בזמן האחרון, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, *היה* שיעור נשאות גבוה יותר משמעותית בקהילה ההומוסקסואלית.
ואין לי מושג מה אומר בנק הדם, אני יודעת שאין בדיקות דם שנותנות מאה אחוז דיוק, ויש מצבי הדבקה שפשוט לא מזוהים בבדיקת דם. יש בדיקות שנותנות אחוז דיוק גבוה במיוחד, ואני לא בטוחה שמשתמשים בהן בבנק הדם, כי ככל שאני יודעת הן יקרות מדי.
הקונספט של “הכל ניתן לגילוי” נשמע לי כמו פיקציה נוחה (נוחה לציבור, זאת אומרת). אין דבר כזה גילוי של מאה אחוז. מאידך, לעניות דעתי, בנק הדם צודק אם הוא מוכר לציבור ניסוחים שגורמים לו לחשוב שרמת הביטחון היא מאה אחוז, כי הנזק שיכול להיגרם מכך שחסרי ההשכלה הרפואית בציבור יעדיפו לוותר על מנות דם כשהם צריכים אותן יהיה עצום לאין שיעור מאשר הנזק שעלול להיגרם משיעור האי-גילוי בבדיקות הנשאות שעושים למנות דם שהוא, בכל מקרה, זעום. פאניקה המונית מזיקה במצבים כאלה הרבה יותר מאשר הסתרה חלקית של האמת הלא נוחה.
רק הבהרה - כזכור, איידס לא ניתן לזיהוי עד שלושה חודשים מההדבקה.
שוב - אפשר להידבק, להיות נשא איידס, לתרום דם אחרי חודשיים וחצי, ואי אפשר לגלות את זה. אי אפשר.
דודה שלי נפטרה בגלל צהבת ממנת דם.
אם זה שיקול של העלבת חלקים גדולים מהציבור מול חיי אדם - וואלה, תעליבו אותי חופשי.
מפתיע כמה קשה למצוא תשובה לשאלה הפשוטה “מה אחוז נשאי האיידס בקרב הקהילה ההומוסקסואלית לעומת האוכלוסייה הכללית”, אבל במאמר הזה, לדוגמה (שאינו מעודכן), יש אזכור לכך שנכון ל-2000-2001 שליש מנשאי האיידס המדווחים בארץ היו הומוסקסואלים, שזה אחוז עצום יחסית לשיעורם באוכלוסייה (אילו היה לי כוח, הייתי חופרת עוד קצת באתר הלמ”ס כדי למצוא נתונים עדכניים יותר, אבל אין לי לא כוח ולא זמן). נכון, יש בעיית דיווח ומודעות ושאר שיקולים שעשויים ליצור הטייה, אבל עדיין, אם המצב בימינו עדיין דומה לכך, מדובר פה בשיקול הגיוני מאד מצד בנק הדם.
ואגב, אני רוצה להבהיר משהו לגבי התגובה הקודמת שלי שאולי לא אמרתי מספיק ברור: אין דבר כזה “או שיודעים לזהות או שלא”. לכל בדיקת דם יש אחוזי false positive ו-false negative וזה לא דבר שהולך להשתנות. בבדיקת איידס (ומחלות קטלניות אחרות) נוטים לכיוון של הגדלת מספר ה-false positives כדי להקטין את מספר ה-false negatives (כלומר, להגביר את רגישות הבדיקה), אבל למאה אחוז לא תגיעי לעולם. אין דבר כזה, וזה אמור להיות אקסיומטי לגבייך כשמדובר ברפואה באופן כללי.
אם את עניין ההומואים אפשר להסביר, בדוחק, בשיעורי נשאות, עניין האתיופים הוא מופרך לחלוטין.
הרי הבעיה העיקרית עם איידס היא שהוא לא מתגלה בשלושת החודשים הראשונים (יש false negative, אבל הוא זניח למיטב ידיעתי). אז למה לא לקחת דם ממישהו שעלה לארץ בשנות ה-90?
לא, זה שיקול של מספיק מנות דם מול הדבקה.
קרי, חיי אדם מול חיי אדם.
זו הנקודה - חיי אדם מול חיי אדם. אפשר לעשות כל מיני טריקים לשיפור האפשרויות של בנק הדם, למשל (כפי שמציע עופר בקישור שצירפתי) לתת רק לבעלי מערכת יחסים קבועה לתרום, לתת רק למי שיש לו אישור בדיקה + הצהרה על מערכת יחסים קבועה וכו’
ה-false negative של איידס נמוך, גם אם הומואים הם קבוצת סיכון אני לא רואה איך גבר אתיופי נשוי בן 50 שעלה לארץ לפני 20 שנה יכול להיות סיכון, תבדקו פעם אחת וגמרנו…
עדיין סיכון ? אז כל גבר סטרייט ישראלי הוא סיכון באותה המידה. כנ”ל לגבי הומואים בני 50 בזוגיות של 20 שנה וכו’
הנקודה היא לא ההעלבה, הנקודה היא שכל הזמן צועקים שיש מחסור בבנק הדם, ושאני למשל AB- וחשוב לי ביטוח דם, אז ? אני אלך לתרום כדי שיזרקו את הדם שלי ?
מדברים על הומוסקסואליות, אבל היחס ללסביות הוא זהה. ואחוזי ההדבקות שלנו הם הנמוכים ביותר באוכלוסיה…
עניין האתיופים ממש לא מופרך. נדמה לי שבאותו מאמר שקישרתי אליו (או במאמר אחר שקראתי אתמול באותו עניין) צוין ששיעור הנשאות בקרב העולים מאתיופיה בשנים האחרונות גבוה מאד. מנהל של בנק דם יהיה מטורף אם הוא יחליט לקחת תרומות מאוכלוסייה בסיכון גבוה.
איפה כתוב שהיחס ללסביות הוא זהה? אני לא ראיתי את זה בטקסט שהבאת. קשה לי להאמין שזה כך בתור מדיניות, אולי רק תופעות של בורות מקומית מטעם האנשים הספציפיים במקום.
תמיד יש מחסור בבנק הדם, זה עוד לא אומר שיעשו בחוכמה אם יסתכנו במנות דם נגועות על ידי התרמת קבוצת סיכון. זה מאד מצער, אבל זה ככה. אני נוטה להתרגז מאד על מקרי קיפוח של הומואים, לסביות וכו’, אבל ממש לא נראה לי שזה המקרה. בנק הדם צריך קודם כל לחשוב על הסיכון שהוא יהרוג את האנשים שהוא מנסה להציל. זה אמנם נראה לך סיכון קטן, אבל מקרה אחד של הדבקה בצהבת או באיידס ממנת דם נגועה מספיק כדי לחולל פאניקה שתגרום להרבה מאד אנשים לסרב לקבל מנות דם כשהם זקוקים להן.
בספר “המרד השפוף” מקדיש גדי טאוב פרק שלם לעניין פרשת תרומות הדם של העולים מאתיופיה. אולי אקרא אותו שוב הערב ואחזור עם תובנות נוספות.
לא יודע אם זה נכון או לא, אבל לי הסבירו פעם שלא כל מנת דם עוברת בדיקה פרטית. כלומר, מרכיבים קוקטייל מאיזשהו מספר של מנות דם, ורק כשקוקטייל כזה נמצא נגוע באיזושהי מחלה שולחים את כל המנות לבדיקה (או שזורקים את כולן, לא יודע מה משתלם יותר). בתהליך כזה הכללה של אוכלוסיות עם סיכון גבוה יותר תשליך על עלות התהליך כולו או שתגרום לפסילה מוגברת של מנות דם לא נגועות.
טוב, אז השתלשלות העניינים, בפרשת הדם של עולי אתיופיה, כפי שהיא מתוארת אצל טאוב:
ב-26 בינואר 1996 חשף רונאל פישר ב”סופשבוע” של מעריב את פרשת השלכת מנות הדם של עולים מאתיופיה. המידע הגיע מחובש צבאי. העיתון שלח עולה אתיופי, חייל מילואים ששירת בצנחנים לתרום דם. שקית התרומה סומנה ב”לא להשתמש בגלל שהוא אתיופי”. התברר שתרומות דם אכן מתקבלות מאתיופים אך מושלכות לפח בסתר. פישר הדגיש את גורם הדם, בציטוט מפי החובש: “חוץ מזה, מה, הדם של האתיופים טוב להישפך במלחמות כחיילים ולא טוב לתרומה? איזו מין אפלייה זאת?”. פישר הטיח במנכ”ל בנק הדם ד”ר אמנון בן-דוד: “הטענה שמדובר בהנחיה בלתי מוסרית מבישה וגזענית … נפסלת מראש על ידו”. פובליציסטי רבים כתבו בעקבות פישר, והגדיל לעשות צבי גילת, שכתב “עכשיו, כשעולה הנקודה של הגזענות, הם משווים את מה שעושים להם למה שעשה היטלר ליהודי אירופה. אם הדם הוא החיים, הרי מה השוני הגדול? גם שם הפלו בין חיים לחיים על פי צבע העינים ואורך האף. כאן אפליית הדם היא על פי צבע העור”. מה הקשר בין שפיכת תרומות דם לרצח שיטתי? לצבי גילת פתרונים. היו שיצאו נגד ההאשמה בגזענות (גייל הראבן, רן כסלו, מאמר מערכת ב”הארץ”) אך היא נשארה באוויר. טאוב מציין שעל פי נתוני משרד הבריאות, שאושרו על ידי הוועדה שחקרה את הפרשה שהגישה דו”ח ביולי 1996, הסיכוי שדמם של יוצאי אתיופיה מכיל נגיפים גבוה פי חמישים ממנת דם של ילידי הארץ, ועל כן שימוש במנות היה סיכון במודע של החולים הזקוקים לעירוי דם. פישר פנה כעת לתקוף את הסטטיסטיקה וטען שאין בסיס עובדתי לטענה שהדם של האתיופים מסוכן לשימוש פי כמה מזה של הישראלים (טענתו, כאמור, התבררה בלא-נכונה). טאוב מסביר שפישר הבין שאם הנתונים נכונים, הרי שההחלטה אינה גזענית והממסד הרפואי הוא מוסרית. פישר כתב: “לנתונים האלה אין שם אחיזה במציאות… האתיופים, בשל מוצאם האפריקני, מזוהים ביתר קלות עם מחלת האיידס … [הם] נבדקים באלף צורות ושיטות כדי לאפשר מידע שלם ככל האפשר על נשאי האיידס בקרבם. גם צהבת, מלריה ושחפת לא הולכות ברגל. על האתיופים, אם כן, משרד הבריאות יודע יותר מסתם סטטיסטיה. הוא יודע, בשמות ממש, מילנו ומי לצרינו … אצל הישראלים הסיפור אחר לגמרי. לא רק שאין בידי הרשויות מידע מסודר ומבוסס לגבי מספר נשאי האיידס, אין אפילו כוונה מוצהרת להגיע לממצאים מהסוג הזה. … איך, אם כן, הצליחו שם לערוך השוואות בין שתי קבוצות ההתייחסות? איך קבעו שדמם של האתיופים מסוכן פי חמישים מדמם של הישראלים?”. טאוב עונה שהשיעור בקרב הישראלים מבוסס על הערכה. הערכה אינה מדויקת, אך היא גם אינה סתם ניחוש פרוע. אך פישר, שאין לו כלל נתונים, מבקש שנעדיף את ההערכה שלו על פני ההערכה של משרד הבריאות. מדוע שנעשה כן?
(המשך אולי מחר)
השארת תגובה