אחת הבעיות עם כל תוספי הסטטיסטיקות למיניהם (במקרה שלי FS) זה שהם גם מראים לך מאיפה הגיעו אלייך.
במבט מהיר היום גיליתי שהגיעו לכאן מחיפוש אחרי בגוגל, מסתבר שמי שמחפש את השם שלי בגוגל מוצא את הבלוג הזה כתוצאה ראשונה.
התוצאה הבאה אגב, היא בחורה בת 24 שמתה מאנורקסיה (עשיתי גם את החיפוש כדי לראות).
הזוגה כבר כתבה על נושא הגיגול בהקשר אחר, וכתבה מצויין כמובן.
יש כאן מבחינתי בעייה כפולה, קודם כל זה מחזיר אותי לנוראות שבסטטיסטיקות, שהן סוג של סם ממכר.
מצד אחד הסטטיסטיקות הן אלו שמזכירות לי מידי פעם שכבר הרבה זמן לא כתבתי, ושדי כבר לשקוע בבלוק כתיבה, והגיע הזמן לשחרר.
מצד שני (זה הצד המשמעותי) יש בסטטיסטיקות האלו כל מיני אלמנטים מפחידים קצת, עם כל הרצון שיקראו אותי, ושאנשים יגיבו ושאולי בטעות יתפתח פה דיון (על מה, הרי לרוב אני לא כותבת פוסטים מעוררי דיון) הרי שמספרים כמו 200 כניסות ביום מכניסים אותי ללחץ, וכל מי שלא מכיר חרדת ביצוע שיקום וילך.
איפשהו עם כל קיומה של בלוגיית המחמד, אני לחלוטין מעדיפה לחשוב ולהרגיש שאני אנונימית. שכאן אני מוכרת בניק שלי אבל זו לא באמת אני, שלא כל מי שרוצה לדעת עליי משהו יכול פשוט לגגל אותי ולמצוא את הבלוג.
אני כבר מכירה בכך שרוב העולם בודק אנשים בעזרת גוגל, ושמי שלא שם אינו קיים. מאידך – מראש כתבתי את הבלוג בניק, אני דואגת לחתום על תרגומים בניק ולא בשמי ועוד כהנה וכהנה…
מטרידות אותי ההשלכות של זה עליי ועל הכתיבה שלי, אחרי הכתבה ב Ynet לא כתבתי כמה ימים טובים, ואז עברתי לפרסם רק תבניות ותוספים וככה. עצם הרעיון שהבוס שלי או השכנה או אמא יכולים פשוט להיכנס לגוגל ולמצוא את הבלוג ולראות מה עובר עליי מטריד.
מהצד השני, כן הבלוג הזה הוא אני, הוא שילוב בין "האני הגיקי" ל"אני הרגיש" ל"אני הטמבל" ולעוד כמה. אני לא חושפת בו הכל כי אני כזו – לא מסוגלת לחשוף הכל, אבל אין ספק שעם כל אופיו הוורדפרסי של הבלוג הוא לחלוטין בלוג אישי.
מאז שרוח חברי ומכרי יודעים עליו (כלומר מההתחלה) ברור לי שיש דברים שלעולם לא אוכל לכתוב עליהם כאן, אבל עכשיו – בא לי להתחיל לשים תמונות של בעלי החיים שלי במשך שנה ולא לכתוב מילה.
אבל גוגל לא ייעלם, רק אני אעלם (וגם זה ממש לא ברור) ובעצם אני לא רוצה להעלם.
בקיצור – מטריד ומוזר.
לא הולכת להפוך את הבלוג לבלוג תמונות, אל דאגה.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
כן יש כאלה שלא מעוניינים שידעו שהבלוג הוא שלהם. אבל זה לגמרי עניין של בחירה.
יש בלוגים מאוד ותיקים שאף אחד לא מכיר את הכותב. זה לא בעיה לפתוח בלוג ולכתוב בו רק מחשבות ורגשות מבלי לציין שמות ומקומות.
אני חשבתי בהתחלה לכתוב בלוג חצי מושקע – לשמור תובנות חשובות וסיפורים טובים למדיומים אחרים. אבל קלות הפרסום והידיעה שבסופו של דבר הבלוג זה מה שישאר אחריך, מבטלת את מגבלות הפרטיות, הבושה, האיכות ונותנת לאני הספונטני לזלוג החוצה, ואני עדיין בעד להרפות.
בסופו של דבר כל ה"אני"-ים מתערבבים.
נראה לי מעיק להסתתר מאחורי ניק כל הזמן. לא כך?
אני מראש בחרתי להיות גלוי עם השם, אבל לא סיפרתי לאף אחד. לאט לאט גיגלו וגילו אותי.
אני גם מכיר בלוגרית שהחליטה לסגור את הבלוג עקב חשיפת יתר. הגיעו אליה דרך גיגול השם הפרטי שלה, כאשר היא לא השתמשה בו בבלוג.
זה הכל נכון, מאידך נשאלת השאלה עד כמה באמת בא לי להחשף ברמות כאלו מול מעסיקים עתידיים למשל.
דווקא בגלל שהבלוג הפך בעצם להיות סוג של הייבריד, ויש בו קצת מהכל – ובעיקר יש בו אותי, ולא את כל החלקים האלו שלי אני מציגה בחיים שלי ובעיקר לא בעבודה שלי.
גם אני מאוד נזהר בכל מה שקשור בעבודה. כשתיארתי את חיפושי העבודה שלי ואת ההתלבטויות בקשר לבחירה, הורדתי את שמות החברות ואת המספרים המענינים.
פחות מדאיגים אותי מעסיקים עתידיים (תמיד אפשר להעלים את הבלוג) אלא המעסיק הנוכחי, שלא ייתקל אפילו באפס קצהו של מידע פנימי רגיש או לא רגיש.
וזו הסיבה שאני לא כותב דברים אישיים מדי. דברים שאני ממילא מספר רק לחברים המאוד קרובים (או בת זוג אם הייתה), לאיזה צורך אני אעלה אותם לרשת, אפילו אם תחת שם בדוי? מה מועיל האקסהיביציוניזם הזה? פידבק מאנשים זרים שלא מכירים אותי בוודאי ובוודאי שלא נחוץ לי.
לי מעולם לא היתה את הדילמה מאחר והבלוג שלי התפתח מסיפור סמייל בו טרחתי והקפדתי על הפרטים כולל זהותי כדי שלא יאמר שזה "סתם המתחרים מנסים לפגוע בנו" (משהו ששמעתי כבר מחברות ששאלתי לפשר פרסומים באינטרנט לגביהן). מעולם לא כתבתי להנהתי, ובטח שלא בעברית לפני כן, וכנראה שגם מעולם לא הייתי ממשיך\הופך לפבלוג לולא הפידבק החיובי.
מעולם. עד לאחרונה. הטריגר היה הבלוג של עידית, שאני חייב לומר שמאוד הזכיר לי בכתיבתו את הבלוג הקודם שלך ז"ל, שבו כן חשבת, כנראה, שתישארי אנונימית לעד. חשבתי לפתוח בלוג שבו אף אחד לא יודע מי אני, בו אהיה עוד בלוג, אולי שווה קריאה, אולי לא. יומן. שלי. אולי יום אחד, מי יודע. אני לא. אז בנתיים אני שם סרטוני יוטיוב. קצת מגקק. לפעמים קצת יותר. אבל לא אישי.
קודם כל "אישיים מידי" זה עניין של הגדרה. אם הייתי חושבת שמשהו הוא אישי מידי, לא הייתי כותבת אותו פה.
הנקודה היא בכלל לא אקסיביציוניזם, לאנשים יש סיבות שונות לפתוח בלוג, וסיבות שונות להמשיך לכתוב בו.
אני כותבת מהרבה מאד סיבות, עצם העובדה שזה ברשת גורם לכך שכל אחד יוכל לקרוא – זה לא אומר שאני אוהבת את הרעיון שהעולם מוצא אותי בכזו קלות.
שוב, אל תשכח שבניגוד אליך אני לא כותבת כאן בשמי המלא.
זו שטות קטנה שאפשר לתקן, פשוט עושים לך אאוטינג.
אין לי בעיה, זו טובה פעוטה לבקש מחבר ותיק…
לכל הקוראים – אח"י דקר הוא הנום-דה-פלום של יהונדבה הימלשטיין מרחוב פרדס משותף 451 ברעננה. היא ידועה גם בפורומים אחרים גם בתור "קורדורוי סאבווי" מאז ש"וולווט אנדרגראונד" נתפס של ידי השרלילה ההיא מNOTES.
בחייה הפרטיים היא אוהבת להתחפש לdyke on a bike, לפזר כרוזים עם חדקרנים ורודים על עזה, לבשל מרק, לאפות עוגות בתבניות CSS מתורגמות לעיברית ולשאוב שטיחים. את חלק מהפרטים אולי הצלחתם לדלות בין השורות בבלוג, אבל האמת הכי נוראה תכה אתכם בתדהמה… אז זה אני אשאיר לה לספר לבד…
לללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאא
פינגבאק: אסכולת הכורסא - סליחה, מה השעה?
פינגבאק: Unimatrix Zero » ארכיון הבלוג » איך תרצה את הגוגל שלך?
טוב, אני הבלוגרית שיוחאי מדבר עליה.
היה לי בלוג אישי בתפוז, שלאט לאט הפך להיות יותר ויותר פופולרי, והגיע למצב שגם כאשר לא רשמתי כלום במשך שבוע עדיין היו יותר מ- 200 כניסות ביום. החיפושים בגוגל שהביאו אלי היו מגוונים, ומהר מאוד הבלוג הפך להיות התוצאה ה-6 בגוגל כשמחפשים את השם הפרטי שלי (בלי שהוא מוזכר בבלוג).
הבלוג היה יומן אישי של חוויות ורגשות, מידע אישי בלבד. בהתחלה הפופולריות היתה משעשעת – כל כך הרבה אנשים מתענינים בחיים שלי? וגם היה לי טוב שהחברים קראו אותי וידעו מה עובר עלי גם כשאני לא ממש מדברת על זה. אבל בשלב מסוים זה התחיל להעיק, במיוחד לאור העובדה שהתחלתי עבודה חדשה וידעתי שלא יהיה קשה לאתר אותי בגוגל. אז אחרי חצי שנה החלטתי שהספיק לי, וסגרתי את הבלוג.
היום יש בלוג אחר, שלא מופיע בגוגל בזכות קובץ robots.
אישי, פרטי, וזה מה שכרגע מתאים לי.
אולי מתישהו אסיר את ה-robots. אולי אפתח עוד אחד פומבי.
לא יודעת. אבל כרגע טוב לי במצב הנוכחי
I seemed to be aware of this previously, nevertheless there have been a few beneficial bits that completed the image to me, thanks a lot!
Alright, this is a nice beginning but i'm going to check into that a tiny bit more. Will show you exactly what more there is.
That looks good nevertheless i am still not so certain that I favor it. In any event will look more into it and choose for myself!
I like this web site very much so much excellent info .
As soon as I discovered this web site I went on reddit to share some of the love with them.
But if you dont pay attention to the inconsistencies in the justice system, if you dont pay attention to the different set of laws depending on your pocket book, and if you dont face the reality that there are powerful humans that say a dogs life is more precious than your own.
Hey compañero, realmente tenido gusto este poste. Can' t parece conseguirlo para dar formato a la derecha en Internet Explorer, se dobla todo para arriba, pero no trabaja muy bien en Firefox tan ninguna preocupación.