בליינדייט
מאת חנית כהן | נשלח 14.04.2007 | נושאים כללי
לא יכולה שלא להוריד את הכובע בפני זה:
ואני….אם אני צריכה, או רוצה, יש לי מיטבי. באמת.
להיות חלי גולדנברג?
להיות מהחיים? אני והסמרטוטים הגדולים בשלוש מידות, הגופיות
הלבנות והסניקרס המרופטים? הג’ינס בן העשרים, הגולף השחור
והמגפיים המצויינים ההם.
כי ‘כמו בסרטים’ אי אפשר להיות יותר משעתיים במסעדה וגם זה, רק
עם תאורה ממש מוצלחת
-
ומי בכלל רוצה? אז עכשיו נכנס החוסר בטחון?
אולי ההיא מהחיים ‘תאכזב’ לעומת ההיא שלא התבגרה, הבת אלף ההיא
מ’הלהקה’, או אפילו ההיא היותר מבוגרת שמחייכת מהמסך לפעמים?
לא. החשש הזה באמת רחוק ממני, או לפחות מתחבא ממש טוב ומציץ
רק בבקרים ממש, אבל ממש רעים במיוחד.
מתוך “בליינדייט” בבלוג של חלי גולדנברג.
לפעמים אנחנו שוכחים שכל השמות האלו בטלויזיה, כל האנשים המפורסמים שם - הם רק אנשים, אנשים עם רגשות וקשיים וחיים וטוב ורע.
אנשים שלא תמיד רוצים לקום בבוקר, ולא תמיד יש להם כח אלינו.
כל כך קל לשכוח את זה עם כל ענן הזוהר המקיף את תעשיית הבידור.
אני רק יכולה להודות לחלי על השיתוף הזה, ועל התזכורת שכל שחקן\זמר\בדרן הוא רק אדם בדיוק כמונו.
כל החוויות האלו של הבליינדיט עד היום מעוררות בי צמרמורת, אני עברתי את הסיבובים האלו בגיל צעיר, צעיר מידי. הרבה מידי לחץ לזוגיות ולא-להיות-לבד, פחות מדי הזדמנויות לפגוש אנשים חדשים מהסוג שמסתדר איתי, והופה - אני באינטרנט.
את חוקי המשחק למדתי מהר קפה קצר, מגיעה לבד ברכב, סוגרים עניינים מהר ובכנות אם לא הולך. היום אחרי 3.5 שנים של זוגיות, ומרחק רב מספיק מהסיבוב האחרון אנ י לא יודעת איך עשיתי את זה, שבועות של 4-5 דייטים בשבוע, כל פעם אדם אחר, כל פעם אותה שיחת שטאנץ, מתיש.
בשלב כלשהו זה הפך לעבודה - גם הערב יש לי בליינד דייט, מה לובשים (מחשוף גדול - אני אצא זולה, צוורון גולף - שמרנית, חצאית - זה לא אני, ג’ינס ? אני מזלזלת), להתאפר ? כמה להשקיע ?
העסק הזה של למכור את עצמך, העובדה שאם אין לך זוגיות בגיל 25 את רווקה מרירה וזקנה למעשה (ויש חשש שאמא שלך תחתוף התקף לב קל בקרוב). הכל כולל הכל מתיש. תיכנסו לאתרי ההכרויות, הם מפוצצים בילדות בנות 18. למה שילדה בת 18 תרצה לצאת לבליינד דייטס, למה לא פשוט להסתובב, ללכת למועדונים, להנות מהגיל מהחופש?
אין לי פאנץ ליין, מצטערת.
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
אחד הדברים שאני מודה עליהם בכל בוקר בערך זה שפגשתי את בת זוגי כבר בגיל 19, ונחסכו ממני 10 שנים (בהשוואה לרוב חברי) של משחקים מטופשים ומתסכלים.
*אנחה כבדה*
(נו, ובגלל זה לא מתעסקת יותר בבליינדייטים ועדיין מייבבת על הלבד)
5 דייטים בשבוע? מצב מצוין. אני לא משיג אחד בחודש. אולי אני גר בעיר הלא נכונה, מסתובב עם החברים הלא נכונים ומשתמש באתרים הלא נכונים.
ומצטער, יש בהחלט שוק לבנות העשור הרביעי, אנשים שפקאצות בנות 25 ומטה לא מעניינות אותם. ההגדרה של “רווקה זקנה” עצובה לי מאוד, זה לא מה שאני חושב על חתך הגיל שאני מחפש, וממש לא נוח לצאת עם מישהיא שבאמת מרגישה כך. אני מקווה שלילדים שלך לא תזריקי את הדעות הקדומות האלו כשיתבגרו.
נראה לי שקצת פספסת אותי.
בכוונה כתבתי שהייתי ילדה בת 25, הדעות שלי אז והיום שונות לחלוטין. והיום אני לא חושבת שבחורה רווקה בת 30 היא “רווקה זקנה”.
מאידך כך גדלתי, וכך חשבתי אז - אין לי ספק שזה חלק משמעותי ממה שגרם לי להרגיש אז לחוצה למצוא זוגיות וחלק משמעותי ממה שגרם לי לצאת לכל כך הרבה דייטים.
ולא, 5 דייטים בשבוע זה לא טוב, זה מתיש ורע.
עדיין, בין אחד לחודשיים ו5 חמישה לשבוע… הייתי מעדיף שתהיה לי את האפשרות לסרב לארבעה לשבוע.
זה נחמד לשמוע שיש עוד כאלה. גם. דווקא.
-מחייכת כל עוד יש לי שיניים-
יאללה יאללה גם כן את.
עוד רגע אנחנו כולנו נבכה
*בייחוד ההוא… איך קוראים לו… זה שלא הפסקת לכתוב עליו*
אוח, אל תתני לי את זה. “נחמד לדעת”
זה מה שאומרות לי כל אלו שכבר תפוסות, ותמיד גם אין להן חברות רווקות להכיר לי…
השארת תגובה