לפני כשלוש שנים עשיתי סדנת כתיבה יוצרת, אז עוד חשבתי שמתישהו אני אחזור לכתוב שירה (מחורבנת למדיי mind you).
למדתי לא מעט דברים בעקבות הסדנה העיקריים שבהם היו:
א. יותר טוב שלא אכתוב – כאמור השירה שלי מחורבנת (והבנתי את זה לבד !)
ב. כשאני באמת בבלוק כתיבה – הדרך הכי טובה לצאת ממנו היא פשוט לכתוב.
מאז יצא לי להשתמש בתובנה א' לא מעט, אבל בתובנה השניה לא השתמשתי, הרי כשאיני מנסה\רוצה לכתוב – אני גם לא נמצאת בבלוק כתיבה.
מי שקורא את הבלוג שלי בצורה קבועה או קרובה לזה שם לב שאני לא כותבת כבר זמן מה.
פעם כמעט כל מהדורת חדשות עוררה אותי, כל משפט של שר מטופש כזה או אחר, שלטי חוצות ועוד…
לאחרונה זה לא קורה.
אז התחלתי במגמת כתיבה מודרכת.
אני פשוט הולכת לנסות לכתוב – גם אם זה לא בהכרח יבער בעצמותי.
החלק המעניין ביותר בניסוי הזה מבחינתי הוא להבין ממה נובע בלוק הכתיבה הזה?
פעם כשלא היה לי מה לכתוב הייתי מתרגמת תבניות ותוספים, היום אני מוותרת על התענוג – כלומר אני ממשיכה כמובן לתרגם אותם, אבל זה לא תחליף.
הבלוג הזה בסופו של דבר הופך להיות יותר ויותר אישי, זה אומנם מפחיד מהרבה מאד בחינות אבל גם מתגמל וכיף.
מעולם לא כתבתי יומן אישי, אני בטח לא הולכת לכתוב אחד כזה באינטרנט, אבל אני כן שמה חלקים מעצמי כאן. אולי זה מה שגורם לקושי – החשיפה.
הייתי ביום שישי בהשקת ספר וגיליתי שכל מיני אנשים שאני מכירה קוראים פה, אנשים שמעולם לא חשבתי שמעניין אותם הבלוג שלי – יש בזה משהו מאד מחמיא, יש בזה משהו מאד מפחיד.
בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שחזרתי. אני מנסה להתמודד עם בלוק הכתיבה וחרדת הבמה ופחד החשיפה וכל שאר הדברים שמונעים ממני לכתוב.
כי בסופו של יום זו אני, זה הבית שלי ואני ממש רוצה להרגיש בו תמיד נוח ולא לפחד.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
Welcome back
כשלי יש בלוק כתיבה אני בד"כ הולכת לישון, בחצי מהמקרים הוא עובר כשאני מתעוררת. בחצי השני, פתאום בא לי האבא של כל המשפטים – שניה לפני שאני נרדמת. ואז יש לי את הדילמה אם לקום לרשום אותו ולחזור לישון, או לוותר וללכת לישון ולהאמין שאני אזכור בבוקר.
אני תמיד הולכת לישון. לא תמיד זוכרת בבוקר.
אויש. אני הרבה יותר מדי מבינה על מה את מדברת כאן. למרות שאני מגדירה את הבלוג שלי כרק "חצי אישי", הרי שלעתים אני תוהה אם זה לא כמעט החצי האישי מדי.
אבל באמת – הכי חשוב שתהני עם הבלוג וממנו. בין אם את כותבת בו המון, או רק אחת לווטאבר. כי אם לא, אז זה לא שווה כלום.
אטלנטה – לרוע המזל אצלי זה לא עובד, הראש י גם טרוד מאד בענייני עבודה לאחרונה ויש מצב שזה מוסיף לחוסר היכולת שלי לכתוב.
שרון – החלטתי לחיות עם המצב ולכן הפוסט הזה, לא רוצה להמשיך להיבהל כשאני מגלה אנשים שקוראים אותי ויודעים שאני זו אני, רוצה להנות בכיף. בסה"כ אני לא כותבת פה ביקורות נוקבות על חברים וככה – מי שרוצא לקרוא – שיהנה.
– אנטי אושייה –
צודקת! גם אני מנסה לעבוד על עצמי שמילא לכתוב מחוץ לארון הבלוגינג, אבל צריך לקחת את זה באיזי.
-אנטי אושיות לנצח-
אוהבים אותך דקר!
(ברכות מאיגוד הבלוקים)
וולקאם באק!
אני דווקא חושבת שכתיבת בלוג אישי היא משחררת. בהתחלה הפחדים והמבוכה, כן, אבל הם עוברים, ותחושת החופש שמלווה את היעלמם – כה נעימה היא!
תודה, תודה.
לאט לאט, צעד צעד – אני מתקדמת.
לא קל להלחם בפחדים שהם חלק מהותי מעצמי – אבל אני בהחלט עובדת על זה.
מחר אני לא כאן מסיבה מוצדקת
תהני בחרמון, כפרע!
תודה תודה
(שמת לב לתגובות המשורשרות שלי ? – הצלחתי סוף סוף לעצב אותן כך שייראו טוב באתר)
יוווו! לא שמתי לב! (אחרת הייתי משיבה לתגובה שלך לתגובתה של זו ש!)
שמתי לב ומזל טוב! הפיצ'ר של "הודעות על תגובות נוספות במייל" ישלח לי תגובות לכל התרד או רק לתגובות משורשרות ישירות?
אם ככה – אבוי. גם בסרט הזה כבר הייתי (בצבא).
אממ… לישון יותר?
ובנימה זו, I'll go practice what I preach. מחר צריך להיות בעבודה ב-8
- אה, והפיצ'ר הזה מגניב! -
אם היו מגיבים אצלי בכמויות שכאן, הייתי מתקן את זה גם אני
תגידי (שם את כובע הצייקן), זה לא "בלוק סופרים" או "חסימת כותבים"? בלוק כתיבה נשמע כמו clipboard מסיבי במיוחד…
לכולן
מענין, אני מצטט: "(לא ניתן להגיב לתגובה זו)
להגיב כאן "
אז אפשר להגיב תגובה מדרגה רביעית?
נראה שכן…
שיניתי את ההגבלות אתמול – ולכן אפשר.
שיניתי גם את הכיתוב, עכשיו יהיה "להגיב מתחת לתגובה זו".
תודה