מה אני יודעת לעשות ?
כל דבר שקשור לוורדפרס כל עוד אינו מצריך יכולות עיצוב.
דוגמאות ניתן לראות בתיק העבודות שלי או ברחבי הבלוג עצמו.
ניתן ליצור איתי קשר במיייל: webmaster@dakars.info
בטחון עצמי
23
מישהו יכול להסביר לי את הקטע הזה של נשים ובטחון עצמי ?
כל פעם שאני חושבת שכבר הבנתי, הכל מתמוטט בחזרה.
למה נשים מהממות ביופין חושבות שהן לא יפות, לא סקסיות. נשים חכמות ומבריקות חושבות שהן לא מוצלחות.
כל פעם שאני נתקלת בעסק הזה אני נזכרת בקריקטורה אינטרנטית שראיתי פעם בה רואים אישה יפה מסתכלת במראה ורואה מפלצת על ולידה תמונה בה גבר שמן ומקריח מסתכל במראה ורואה כוסון עולם.
מאיפה זה מגיע לנו כל פעם מחדש? גם כשאנחנו חושבות שכבר השתחררנו ומכירות את עצמנו, פתאום קורה משהו ושוב אנחנו רואות במראה סוג של מפלצת. שוכחות כמה אנחנו מוצלחות וחכמות ואינטליגנטיות, כמה אנחנו סקסיות ובעיקר – שאנחנו ממש ממש שוות.
כל פעם מחדש התקף כזה מפיל אותי לכמה ימים, נוטל ממני את האוויר, גורם לי לתהות על החיים שלי, על הזוגיות, ובעיקר על המהות שלי. מי אני מה אני וכמה אני בכלל שווה. מטורף לחלוטין, ממוטט כל הגנה ובעיקר מצמית.
לא מסוגלת לעשות כלום תוך כדי התקף שכזה, מרגישה לחלוטין פרנואידית.
פתאום אם מישהו לא מסתכל עלייך ברחוב אז את לא יפה ולא סקסית וצריכה להתחיל דיאטה אתמול. ואם מישהו בטעות לא מסכים איתך על משהו אז את טיפשה, ולא מבינה.
ולא – זה לא תמיד קשור לידידנו הטוב PMS, לפעמים זה רק מצב נפשי שכזה.
אותו מצב נפשי שגורם לנו לבקש שכר יותר נמוך מגברים, אותו מצב נפשי שנותן לנו לחיות כשהם “עוזרים” לנו בבית.
פעם חשבתי שזה עניין של חינוך, היום אני כבר הרבה פחות בטוחה בעסק הזה, לא יודעת מה קורה שם ואיך – אבל את קמה יום אחד בבוקר ופשוט מפסיקה להרגיש טוב עם עצמך. או שאת קמה כל יום בבוקר ולא מרגישה טוב עם עצמך, ועוד לא הצלחת להגיע לאהבה העצמית הזו.
כרגיל בפוסטים שכאלו אין לי פואנטה. בסופ”ש הצלחתי סוף סוף לצאת משם.
כשהיתי קטנה מצבי הרוח שלי נטו לרמות שונות של אובדנות גם אם לא למימוש (עיניכן הקוראות), היום זה לא שם. היום מצבי רוח שכאלו גורמים לי פשוט לתהות על הערך העצמי שלי, על מידת האהבה וההערכה של הסביבה אליי וכל מיני כאלו.
וכן בסופו של יום בצורה מזעזעת למדיי הדברים האלו מתמצים בלרצות להרגיש יפה וסקסית וזוהרת ומושכת.
כל כך חלש, קצת פתאטי ובעיקר מאד מחבר אותך לנשיות שחשבת שאין לך.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
שמי חנית כהן, אני בת 33 ואשת מחשבים משנת 93.
למה לרצות להיות יפה ומושכת זה חלש ופאתטי?
למה זה יותר חלש ופאתטי מלרצות להיות חכמה ומוכשרת?
או מלרצות להיות יצירתית? או בעלת קריירה? או מוקפת בחברים?
החלש ופטאתי הוא לא הרצון להיות יפה. אלא זה שכל המהות והאהבה העצמית שלך מתמצים לנקודות קטנות ומטופשות כמו זה שעלית\ירדת 20 גרם. או שהשיער מסתדר לך בבוקר או אפילו שכן ידעת לענות על השאלה בחשבון של הידל בן ה-10 של השכנים.
הפטאתי הוא שבמקום המכלול העצום הנהדר והיפה של מי שאת, הדבר היחיד שמעניין את הבטחון העצמי שלך הן נקודות “שבר” טיפשיות ובלתי נראות.
יש יותר מדי נשים כאלה, זה בטוח. אתה אומר לבחורה שהיא כוסית, היא עונה לך שאתה חנפן.
אולי זה לא עניין של חינוך אבל אני רוצה להאמין שאפשר לעבוד על כך.
הורמונים.
10,000 שנה של breading של זן נשים כנוע עשו את זה ככל הנראה. הרי פעם – אם היית עצמאית, חכמה, דעתנית (ובמיוחד אם גם לא מהעשירים) – לא היית נישאת. לא היו לך ילדים “חוקיים”. היו הורגים אותך, סוקלים אותך, שורפים אותך כמכשפה.
בעצם, גם היום.
לקח לי שנים להיות מסוגלת להגיד לעצמי שאני מרוצה מעצמי. ועדיין אני לא בטוחה לחלוטין. אני חוששת שזה מסוג הדברים שלנצח יטריפו את דעתנו שלעולם לא נוכל להשתחרר מהם.
[ואגב, שי, חנית בטח תהיה מנומסת מכדי להגיד זאת, אבל אתה אידיוט]
שרון, הכימיה משפיעה על מצבי הרוח שלך הרבה יותר משאת חושבת.
מה שלא מונע ממני עדיין לקבוע שאתה אידיוט.
(מבחינה כימית, טוב?)
שרית – לרוע המזל את צודקת. למרות שיש כמובן עוד גורמים שונים ומשונים לעסק. וכן – לא ברור לי שהיום מישהי שהיא חכמה וחזקה ויפה ובעיקר עצמאית שורדת ומשתלבת יותר בקלות.
שי – הורמונים זה מצויין, תאמין לי שכשהם פועלים אני יודעת. ובאופן כללי אני תומכת בזכותם של אנשים להגיב בבלוג שלי, אבל ממש מעדיפה דעות מנוסחות היטב הכוללות יותר ממילה אחת.
שי לא ממש אידיוט.
אני גיליתי בהפתעה די גמורה לפני כמה שנים, שבעת הביוץ אני נהיית מאוד חסרת בטחון (אפילו יותר מכרגיל) ומאוד זקוקה לניחומים. כמובן שזה מסתדר אבולוציונית מאוד יפה עם העובדה שנקבה חלושה תחפש תומך (עשיר וחסון), ושסיכויי ההפרייה עולים אם זה קורה בדיוק בעת הביוץ.
כך שמעבר לחינוך ולהבניה, הורמונים בהחלט מעורבים בתהליך, ולא רק בעת ה-PMS. לטבע יש אינטרס להחזיק את הנשים קטנות וחלשות וזקוקות להגנה.
למרבה המזל, האדם התנתק מן הטבע שלו לפני כך וכך שנים, זה לא שיש אמנסיפציה גמורה, התודעה לא באמת יכולה לנצח את כל דרישות הגוף, אבל יש לנו לפחות שליטה חלקית.
חוסר בטחון עצמי בקשר למראה לא שייך רק לנשים. גם גברים חווים את זה.
לי לקח שנים (ומספיק זמן בזוגיות) כדי להשלים עם המראה של, ולהיות פחות מוטרד ממנו.
ואני לא היחיד.
זוש – צודקת כמובן, הבעיה שלי עם שי הייתה דרך התגובה ולא התוכן כמובן. יש הבדל בין תגובה מוסברת ומנומקת לבין תגובה בת מילה אחת שגם אם היא אולי נכונה מעידה בעיקר על זלזול.
יוחאי – יודעת כמובן. אבל רוב הגברים המוצלחים שפגשתי בחיי מודעים לכך ולא סובלים מחוסר ביטחון קיצוני. רוב הנשים המוצלחות שפגשתי לא.
יכול להיות כמובן שאני לא פוגשת את האנשים הנכונים.
ועדיין – הרי זה לא הכל הורמונים. הטיעון הדטרמיניסטי לפיו הכל זה כימיה ורק כימיה אינו קביל בעיניי.
אני פשוט לא חושבת שזה מגיע אף פעם ל”סופו של יום”. יש רגעים כאלו, שבהם רוצות להרגיש סקסיות ויפות, ורגעים אחרים, שבהם זה על הזין. לא נראה לי שיש משהו בדו-שיח הפנימי הזה שהוא יותר מסקנה מהשני.
וחוץ מזה, תביאי לי הוכחה אחת לזה שזה לא משפיע על האופן שבו את נתפסת בעולם, ואני אפסיק לשנוא את עצמי גופנית.
אגב, זה ממש מצחיק, הדגל הקטן ליד השם שלי.
מיטל,
ההם,
ישראלית
הבסופו של יום התקשר כמובן לרגעי המשבר המדוברים.
זה תמיד מזכיר לי את הפתרון של אמא שלי למחלות – “התקלחת ? קודם כל תתקלחי ומייד תרגישי יותר טוב”
וזה עובד בדיוק כמו הפתרון שלה. את מרגישה חרא ? תעמדי מול המראה, תתאפרי, תתלבשי, תשימי משהו סקסי (גם אם זה רק לבנים ומתחת לבגדים) מיד תרגישי יותר טוב.
לא מדברת על איך אני נתפסת בעולם, אלא על איך אני תופסת את עצמי.
כפי שאמרה לי אישה מאד חכמה לפני כמה ימים: “זה לא שאני לגמרי מיישמת את זה, אבל הבטחון העצמי שלך וההרגשה האישית לא אמורים להיות תלויים באף אחד. רק בך. את צריכה להרגיש יפה סקסית וחכמה מבפנים”.
זהו, שהפתרונות האלו, של לבנים סקסיים, אף פעם לא עבדו בשבילי.
גם הפתרון של “להרגיש יפה מבפנים” נראה לי עובד רק בתיאוריה.
אני חושבת שהפתרון שהצליח להחזיק הכי הרבה זמן מעמד הוא “זה גם ככה רנדומלי ולא קשור כלל למציאות, פשוט תבחרי במה שיותר קל לך. קל לך יותר להרגיש יפה, תחליטי שאת יפה”. אבל אני מודעת לכך שהוא דורש מידה רבה של הדחקה.
גם עלי זה לא ממש עובד. אם אני ממילא מרגישה טוב עם עצמי, איפור ובגדים יפים בהחלט מוסיפים.
אבל גם אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות במורד המדרון הזה שתיארת, חנית. מאוד מזדהה.
האשה הזו באמת מאוד חכמה.
מתחילת חודש שמיני הרגשתי שמנה עד שנפל לי האסימון פתאום, שאני לא שמנה, אני הרה. וזה יפהפה על נשים אחרות – וכנראה שגם עלי.
אני מבפנים נהדרת, ושאר העולם מתיישר לאט לאט עם ההערכה הזו שלי את עצמי.
(אבל מדי פעם אני שוכחת ושוקעת גמכן, ואז אני יכולה לכתוב את הפוסט הזה בדיוק. תודה שהזכרת לי לתחזק קצת את הבטחון העצמי)
אויש רוני, כבוד !
באמת מזמן לא כתבת איזה פוסט על דימוי גוף, חסרים לי מאד הפוסטים האלו שלך. שלא לומר חסרים עד כדי כך שאני צריכה לכתוב כאלו בעצמי…
מאזינה: האמת היא ששום דבר לא עובד על כולם, אבל בסופו של יום זה באמת תלוי רק בנו. ואם נחליט לקחת את זה בידיים אנחנו יכולות לשנות את המבט, זו המון עבודה אבל עושים אותה צעד צעד, דברים משתנים ומשתפרים ונכנסים לשליטה.
כמו שכשאת יודעת שאת ב-PMS, השד לא כל כך נורא ובהחלט ניתן להכלה.
הפוסט הזכיר לי קצת את המחשבות שעברו לי בראש בפעמים הראשונות שקניתי “ווג” בשביל למצוא גזרות נחמדות (אני מאוד אוהבת תפירה). עם כל גיליון באה התחושה הזו, לחלוטין לא מוגדרת, של שנאה עצמית, לא חוסר בטחון אפילו, זה משהו אחר. מצד שני, כשניסיתי קיץ אחד לקרוא את “מיתוס היופי” של נעמי וולף ממש לא התחברתי לספר, כי הוא קצת קונספירטיבי מדי לטעמי, ומאוד דוגמטי.
אחרי כמה וכמה גליונות (ובגדים שתפרתי בעצמי, יותר יפים מבמגזין) למדתי את הטריק – לא מסתכלים על דוגמניות, מסתכלים על מה שעוטף אותן. אסור לראות אותן כבני אדם, כי הן לא – לפחות לא מה שרואים בתמונה – פוטושופ יכול לעשות מכל אחת אלילה. וחוץ מזה, שוקולד ברגעים קריטיים תמיד עוזר.
דווקא PMS הוא לא הצרה האמיתית שלי. הצרה האמיתית היא דיכאון hard core, שאי אפשר לפתור במילה “הורמונים”. בשביל זה צריך כבר פסיכולוג
אאיזה יופי! גיגלתי את המילה “אמנסיפציה” לצורך התערבות והגעתי לאתר הזה ממש בטעות. אני מתחילה לחשוב שזה יותר בזכות הגורל.
נראה לי שאני אתחיל לבקר אתכם מהיום והלאה!
כמה נהדר לקרוא את כל הפוסטים שלכם