אררררררר
מאת חנית כהן | נשלח 14.11.2006 | נושאים כללי
בשלב הזה כנראה שרוב מי שקורא כאן יודע לפחות מהן חלק מהסיבות לכך שנעלמתי למספר ימים…
אבל מה שבעצם גורם לכך שאני לא כותבת זה לא העומס.
סבא שלי מאושפז כבר שבוע בטיפול נמרץ.
אני נוסעת לשם כמעט כל יום.
מתיש, מתיש ברמות על. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היו לי כל כך מעט אנרגיות נפשיות…
יש משהו מייאש בלראות אדם גדול, אדם שהיה הכי חי וצוחק שאפשר שוכב במיטה מחובר למכשירים.
כשהוא בהכרה הוא מחייך כל פעם שאני מגיעה, אבל גם אז העצב העמוק בעיניים … ברור לי שנמאס לו, שדיי, שאין לו כח.
הוא מונשם כרגע, ולא יכול לדבר - אבל אני רואה בדיוק מה הוא רוצה לומר.
מעבר לחיוך שהוא מתאמץ כל כך להפיק בשבילי, מעבר לשמחה הרגעית על זה שבאתי, ולהתרגשות - מעבר לכל זה נמצא אדם שפשוט נמאס לו.
גורם לי שוב לחשוב על כל הנושא של המתת חסד, ומה עושים עם כל העניין.
כלפעם בעבר הזדהייתי עם משפחות שבחרו בפתרון הזה, היום אני כבר לא יודעת מה לומר, אני מעריצה את אותם אנשים, אלו שמוכנים לוותר, לעזוב ולשחרר.
פעם אמרתי למישהי שאני מוכנה להתרחק כדי לתת לה חופש, זה הרבה יותר קל במערכת יחסים זוגית, כשלוותר לא אומר שהאחר ימות.
הרבה יותר קל לומר מרחוק “לפחות הוא לא סבל” מאשר להתמודד עם התוצאות המיידיות.
ולא תמיד הבחירה היא בין לסבול ללא לסבול, ומי יכול לאמוד סבל שאינו חווה בעצמו ?
מה יותר גרוע, למות מסרטן או למות מחנק ? (כי ניתקו את ההנשמה)
למות מסרטן או למות מרעב ? (כי ניתקו את הזונדה)
אין ספק שחנק מהיר יותר, אך האם מהיר = ללא סבל או עם סבל מופחת ?
לא ברור לי כל העניין.
בינתיים אני קוברת את עצמי בעבודה, ומתאבלת כבר שבוע על סבא שעודו בחיים.
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
אוף. בא לי לתת לך חיבוק גדול גדול עכשיו ולהגיד שיהיה בסדר.
סבא שלי גסס ככה הרבה זמן. אבא שלי אומר שגם אמא שלי גססה ככה הרבה זמן (בגיל 4 וחצי את לא ממש מודעת או מבינה את גודל העובדה שניתקו את אמא שלך מהזונדה).
ועם זאת, אין לי תשובה לתשובות שלך. נראה שבשורה התחתונה כולכם סובלים, וגם האלטרנטיבה תגרום לסבל שלכם (אף אם אולי הסבל ההופך לאבל לכאורה “נוח” יותר בשל היותו מצב קבוע ובלתי נמנע ולא משהו שצף). אני מתקשה לחשוב על מצב קשה מזה.
תהיי חזקה, יקירה.
תודה נשמה.
כאמור, אני בעיקר מנסה להיות עסוקה.
אני מאוד כעסתי על משפחתי שלא נתנו לסבתי ללכת. היא אפילו ביקשה במעט הכוחות שהיו לה בסוף, שרבטה באופן לא כל כך ברור (אם כי לי היה מאוד ברור) במחברת שהייתה, בנוסף למבטה החודר, האמצעי להעביר את דרישותיה.
בסוף מה שהרג אותה היה זיהום של כמה ימים עקב נקב בוושט ולא הסרטן איתו התמודדה במשך עשרות שנים. היא קיבלה את מבוקשה, אבל לא בצורה הוגנת. לא היה צורך לתת לה לסבול בנוסף.
אני עדיין קצת כועס.
כך או כך, תמשיכי את להיות כה חזקה!
רציתי להגיד לך שכל הכבוד שאת הולכת לבקר אותו. יש הרבה נכדים שלא עושים את זה.
תהיי חזקה
המתת חסד לפי דעתי זה נושא כבד לאאלה
כל הכבוד לך על כל האכפתיות שלך ועל החוזק שלך ..זה חשוב מאוד במצבים כאלה.
המתת חסד - פתרון קל כשהבעיה היא של אנשים אחרים שלא אכפת לך מהם.
מאחלת לך שהתקופה הזאת תעבור בכמה שפחות כאב. שזה גם כן איחול מעפן, אבל הכי טוב שאני מצליחה להגריל במצב כזה.
היי חזקה, נהיה בקשר.
יואב.
המתת חסד אינה כרוכה בסבל נוסף של המומת. מחדירים לו סם הרדמה באינפוזיה ואז מנתקים את המכשירים. הוא אפילו לא מתעורר.
זה מצב מסריח, אני הייתי בו לפני 3 שנים עם סבתא ז”ל.
תהיי חזקה, שולח חיבוק.
[...] קראתי עכשיו את מה שכתבה אח“י דקר על סבא שלה. [...]
דקר יקירתי, כמו כולנו גם אני, מאד מאד רוצה לתת לך חיבוק תומך, עוזר כדי שאת תוכלי להעביר את הכח הזה לסבך.
לפעמים, כדאי לסבול, ולדעת שאנחנו, לפחות שהיינו במיטה וסבלנו - עשינו הכל, כדי להישאר ליד אנשים שאנחנו אוהבים. ככה אני מאמין.
השארת תגובה