אלוהי ה PMS
מאת חנית כהן | נשלח 4.01.2007 | נושאים כללי
מדיי פעם יוצא לי להיתקל בכל מיני נשים שמעריכות את אורח החיים הלסבי שלי - או לפחות את האקסטרות שמגיעות עם הזוגיות.
אותן נשים נפעמות כשהן שומעות שאני משתדלת להביא הבייתה שוקולד פעם בשבועיים שלושה, שאני שמחה להכין לה קפה ושממש לא ברור מי מבשלת\עושה כלים\מורידה זבל בבית שלנו.
“הלוואי והייתי לסבית” הן אומרות, וכמובן לא מתכוונות לזה בכלל.
אני לעומתן דיי שמחה על מזלי, ועל חלוקת העבודה השוויונית למדיי וככה.
אני שמחה בזוגיות שלי ואף מאושרת מהיותי בזוגיות עם אישה (ולא רק עם האישה שלי, אלא בכלל). כל זה עד שמגיע לו מידי פעם PMS עצבני במיוחד שמזכיר לי את כל מגרעות הנשיות, הזוגיות הלסבית והחיים בכלל.
אין כמו PMS מוצלח כדי לגרום לך לרצוטת למות, ועכשיו תודה.
אנחנו מודעות לזה, כולנו. אני כבר יודעת לזהות כשיש לה אחד ולקחת אותה לאכול בשר אדום, היא כבר מזהה את שלי ופשוט משתדלת להתחמק ממריבות…
אבל בסופו של יום, כולנו בני אדם - אז מתפלק לנו.
PMS הוא ההוכחה שאלוהים היא אישה, אכזרית ובעלת חוש הומור.
לסביות עם PMS זה כבר התעללות לשמה - הוכחה שהיא סדיסטית חסרת לב.
גם ככה כשנשים חיות יחד המחזור שלהן נוטה להסתנכרן, עכשיו רק תחשבו על 2 נשים בהתקפת הורמונים החיות יחד. הטריק הכי יפה בכל העסק הוא שההורמונים מבלבלים אותך כל כך שאם יגידו לך שאת בPMS את פשוט תתעצבני ותצעקי ש”מותר לך להיות עצבנית לפעמים, תודה!”
ישנו לפעמים שלב שבו ה PMS בשיאו (שניה לפני שהוא באמת נגמר) ואת גם בהכרה, זהו למעשה השלב האכזרי ביותר - את גם יודעת שאת לא הגיונית, את מבינה עד כמה את רגשנית,עצבנית ומחופפת (בו זמנית) ואין לך מה לעשות בקשר לזה - בכלל !
אתמול היה ערב כזה, צעקתי, התעצבנתי, התמרמרתי והלכתי למיטה בוכה.
בין דמעה לדמעה הבנתי שאני ב PMS, אבל זה לא באמת עזר…
הבוקר התעוררתי עם-afterShock, כמו האנגאובר של אחריי שתיה. הידיעה שכעסתי אתמול, הידיעה שאתמול זה נראה לי מאד מוצדק והתהייה הכוללת האם זה באמת כזה חשוב.
הכי טוב להיות אישה, הכי טוב הורמונים.
מישהי אמרה לי פעם שהריון זה תשעה חודשים של PMS, למה אנחנו עושות את זה לעצמנו ?
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
אנחנו לא.
וההצעה שלי לאנטריקוט שחיתותי בעינה עומדת.
שאני אומרת - אם יש מאה שקל למכונת כביסה, בטוח יש עוד מאה לטעינה אינטנסיבית של כדוריות אדומות.
גם מח עצם זה משהו שצריך לתחזק, מותק.
נשיקות מפה. גם לזוגה המהממת-בימים-נטולי-PMS.
התכוונת להגיד שאת לא, נכון ????
והזוגה המהממת כתבה גם היא פוסט לפני יומיים בערך (משפחה בפוריות)
א. שתי נשים מפומסות באותו הבית - האימה!
ג. פיאמאס הוא בעיני מוצא מצוין, במודע או שלא במודע, לאגרסיות. רוב הנשים מתוכנתות כבר בגיל צעיר שלא לבטא החוצה כעס, זעם, ושאר רגשות לא פוטוגניים. והנה, כמה מופלא, משך מספר ימים בחודש אנו מקבלות גושפנקא הורמונלית לשחרר החוצה קיטור.
ב. שמתי לב שבנזוגי מקפיד לחזור הביתה מאוחר בימים הרלוונטיים
אני מניחה שזו הסיבה שכשאני קוראת נשים שכותבות על הפיאמאס שלהן, אני תמיד מרגישה שמתגנבת פנימה גם איזו נימה (דקיקה) של חיבה.
צודקת בכל מילה.
שכחתי לומר (בטעות) אנחנו למזלינו לא הסתנכרנו, מה שאומר 2 פיאמאסים שונים בחודש, לטוב ולרע.
אני פוחד להגיב כרגע.
ניסיתן חלב? http://www.youtube.com/watch?v=_O2mvuLamto
דולי פארטון לוקחת את הלימון ועושה ממנו לימונדה… http://www.youtube.com/watch?v=6muZ5tOKvuU
לא להאמין כמה שהנושא מעסיק את תושבי אתהצינור.
תמיד חשבתי ש-PMS זה איכשהו ראשי תיבות של “Pseudo-Male Syndrome”. הימים בחודש שבהם נקבה מתנהגת פתאום כמו זכר טיפוסי.
תגידו, אני הנקבה היחידה בסביבה שטוענת נחרצות שאין לה PMS? כאבי בטן, כן. אבל רוגז? עצבנות? רצון להוריד לכל העולם את הראש בנשיכה? הרי אני ככה כל יום.
לא לכל אישה יש ולא לכולן באותה עוצמה. כמו שכאבי הבטן והתכווצויות הרחם שונות בין כל אחת ואחת. יחי השונות הגנטית
השארת תגובה