אין מילים.
מאת חנית כהן | נשלח 27.08.2006 | נושאים כללי
חזרתי עכשיו מלוויה.
אח של חבר של הזוגה, שכב שבוע וחצי בביה”ח ובסוף נפטר.
השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים…
מה אפשר לומר? אני נגשת אליה בסוף ולוחצת את היד, מגמגמת “שלא תדעי עוד צער” ומרגישה מטומטמת.
“שלא תדעי עוד צער” הרי היא כבר ידעה צער גדול ממה שהייתי מאחלת לאויביי, “תהיי חזקה” - הכי טוב, תהיי חזקה, אסור לך להישבר - בחיאת בחורה צעירה, בת שלושים וכמה, נשארה עם ארבעה ילדים - איך אפשר להיות חזקה, איך אפשר לומר לה דבר כזה - קללה שכזו האוסרת עליה לכאוב את כאבה ולחוות את האבדן.
הייתי מציעה לה עזרה (מה שעשיתי עם אישתו של החבר עצמו) אבל אני לא מכירה או קרובה מספיק…
כבר שבוע אני חושבת שהמדינה הזו אוכלת יושביה, המדינה היחידה בעולם בה מספר הצעירים המתים עולה על המבוגרים, בה הורים באופן תדיר קוברים את ילדיהם.
זה קשה, אני בעבודה אבל בעצם לא כאן - ואני אפילו לא הכרתי את הנפטר, אבל קשה…
אין מילים.
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
[...] כי מתאים לאבל, כי כבר מזמן רציתי לתרגם אותה, כי היא יפה. התבנית היא של אליס-גרפיקס ותורגמה מגרמנית. היא אינה תומכת בוידג‘טים (אבל היא יפה) וניתן לראות אותה כאן. תגיות טכנורטי: Hebrew Themes, וורדפרס, תבניות, תבניות לוורדפרס [...]
בשבעה של אחי, כל פעם שאמרו לי “שלא תדעי עוד צער”, חשבתי כמה משפט סתמי זה.
הרי אני אדע עוד צער, וכולם יודעים את זה, אז מה הקטע?
אני מניחה שבסופו של דבר קיבלתי את הבעת האמתפיה, אבל אלה שהבינו את הכאב שלי הכי טוב שתקו. וזה עזר הכי הרבה.
השארת תגובה