מה אני יודעת לעשות ?
כל דבר שקשור לוורדפרס כל עוד אינו מצריך יכולות עיצוב.
דוגמאות ניתן לראות בתיק העבודות שלי או ברחבי הבלוג עצמו.
ניתן ליצור איתי קשר במיייל: webmaster@dakars.info
שמעתי השבוע שמשרד הרווחה (אני חושבת) החליט לפתוח קורסי מחשבים לגימלאים.
נזכרתי בתקופת המובטלות (הלא מספיק ארוכה שלי) בה התנדבתי במרכז יום לקשיש (הצפוני) ברח’ ארלוזרוב.
תפקידי שם היה לתרגל מחשבים, פשוטו כמשמעו.
לעזור לאנשים להשתמש בוורד, לשלוח מייל ולמצוא תחליפים לעכבר (איתו הם ממש לא מסתדרים).
הרבה זמן לפני ואחרי לא עשיתי תפקיד כל כך מתגמל.
זו לא הייתה עבודת ההתנדבות הראשונה בחיי וכנראה גם לא האחרונה, אבל המבט שהיה לאותם אנשים בעיניים כשהראיתי להם איך להתגבר על ה”דאבל קליק” על ידי לחיצה על Enter או איך מסמנים טקסט בלי שימוש בעכבר היה מלא הערכה ותודה.
נזכרתי בזה יחד עם הידיעה שהרשת היא עדיין מקום לצעירים.
ההורים שלי מצליחים בהחלט לשלוט ברזי האינטרנט אבל גם אמא שלי שכבר כן מבינה שבלוגים זה לא רק “קמתי, אכלתי, ישנתי” עדיין לא מבינה את החשיפה, המיתוג האישי וכל הקשור בזה.
מבט על הבלוגוספירה מראה שהיא עדיין מורכבת ברובה מאנשים צעירים, כמות הבלוגרים שנושקים ל-50 היא קטנה ונכון להיום ידוע לי רק על בלוגר אחד (כבוד) שבהחלט נכנס לרשימת ה”גימלאים” מבחינת גיל.
תהיתי מה יקרה עוד 20 שנה, אנחנו ה”מיושנים” נמשיך לכתוב בלוגים, אבל מה יעשו אז החבר’ה הצעירים ? וידאו בלוגים מן הסתם יהיו גם הם מיושנים…
ולמה אני בעצם כותבת על כל זה (חוץ מהגרפומניה הברורה מאליה)? כי חשבתי שאנחנו כן יכולים להשפיע, לפחות בקטן. כולנו בלוגרים, כולנו שולטים מספיק ברזי המחשב וכולנו יכולים לעזור לאחרים ללמוד ולהתקרב לעולם הזה.
יש לנו הורים ודודים וסבתות שלא מבינים ולפעמים גם את השכנה ה”זקנה” מלמטה.
לרובם יש מחשב בבית (כי הילדים\הנכדים\האח אמרו שצריך) אבל הם לא מכירים את העושר שטמון בו ובאינטרנט.
תחשבו על הקשיש\ה הממוצע\ת ועל העולם העשיר שיפתח בפניו\יה עם האינטרנט, הצ’אטים, המייל והבלוגים.
היכולת לכתוב לדודה בארה”ב ולא פעם בחודש, היכולת לראות תמונות של הנכדים באוסטרליה, היכולת למצוא עוד אנשים דומים להם.
בדיוק כמו שאנחנו עושים פה.
עוד לא ברור לי איך ניתן להרחיב את זה מעבר לסביבה הממש קרובה בלי תשתיות לימוד נרחבות, אבל כן ברור לי שגם בסביבה המיידית שלנו אנחנו נוכל לשפר את המצב בעזרת קצת סבלנות והרבה רצון טוב.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
שמי חנית כהן, אני בת 33 ואשת מחשבים משנת 93.
לא היחיד
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5&blogcode=8564014
אכן.
אפילו קראתי על זה.
התכוונתי כמובן לאנשים שמתפעלים את הבלוג שלהם לבד – אבל קיבלתי את התיקון.
מי שמעוניינים לתרום מיומנויות אינטרנט וטכנולוגיה בהתנדבות מוזמנים להציץ ברשימה שכאן
http://shatil.org.il/modaot/joboffer?filter1%5B145%5D=145&filter2%5B39%5D=39
בקרוב גם יהיה RSS
חנן – תודה.
אני מודה שמה שחשוב לי הוא דווקא הפן ההדרכתי (גם לארגונים התנדבותיים). אני כרגע משמשת כ”תומכת אינטרנט” ל-3 ארגונים שונים.
החשיבות של הקמת אתרים ותחזוקתם עבור ארגונים שכאלו היא אדירה.
ועדיין היכולת לתת לאנשים יכולות אינטרנט בסיסיות עולה לדעתי בחשיבותה לקהילה.
לפני כמה ימים עלה בי הרעיון להכיר לידידה של המשפחה – שעברה כבר את גיל 80 – את עולם הבלוגים.
מצד אחד, היא טכנופובית מטורפת, וכל פעם שהוורד שלה לא מתנהג בדיוק – אבל בדיוק – כמו שהתנהג בפעם הקודמת, אני מקבל טלפון היסטרי.
מצד שני, היא גרפומנית בלתי נלאית, ולרוב יש לה דברים מעניינים להגיד.
הבעיה היא שהיא לא מחוברת לאינטרנט. הרבה יותר פשוט לפתוח למישהו בלוג בבלוגלי, להתקין לו לייב רייטר ולהגיד לו – תנסה, תראה אם מתאים לך. לשכנע אותה להשקיע כמה עשרות שקלים בעניין מדי חודש, עוד לפני שהחליטה אם זה מתאים לה, זה כבר סיפור אחר.
דרומי – בדיוק לשם אני מכוונת.
יש מספיק אנשים שלא יודעים גם להשתמש בוורד שלהם.
מיומנויות אינטרנט אישיות לא כוללת בהכרח בלוג עצמאי בדומיין פרטי, הן אפילו לא כוללות בהכרח בלוג.
הן כוללות את היכולת להתחיל ולהרגיש נח ברשת.
ברגע שהאדם מפסיק לפחד מהמחשב ומהאינטרנט, אנחנו בדרך הנכונה.
אני חייב (טוב את האמת אני לא חייב) להסכים עם כל מילה.
בעברי הלא כל כך רחוק עסקתי בהדרכות של מחשבים בהתנדבות עבור ארגונים ציבוריים, ואני זוכר את האושר שעלה פניהם כל פעם שהם הצליחו לעשות משהו חדש.
מבחינתם זה היה להתחבר לעולם של הנכדים שלהם, ולמצוא שפה משותפת עם הדור הצעיר.
פתחתי לאבי (50) בלוג.
קניתי דומיין, התקנתי וורדפרס עם תבנית שהוא בחר, התקנתי תוסף לפליקר שלו והדרכתי אותו בהכל.
הבעיה שהוא לא מעדכן
אני כל כך מזהה עם דבריך
אני חושב שלפני הכל יש בעיה אחר פשוטה של מודעות
מעבר להסבר הטכני יש המון צורך בהסבר שכלי
אני כבר שנים מנסה לשכנע הורים ומשפחה על היתרונות והכדאיות שבאינטרנט ומחשבים..
וזה עוד לפני שהתחלתי איתם את השלב הטכני עצמו של ‘איך עושים את זה’
ולא עם כולם זה מצליח
ממש התרגשתי כשהבחנתי שאת מזכירה אותי בפוסט שלך.
לידיעתך יש לי בלוג נוסף :http://jugranana.blogli.co.il/ אשר גוזל ממני רוב הזמן .
עדיין מצפה לביקור ב papiermoshe.com כדי שתבחרי ותזמיני עבודה למזכרת.
לא רוצה לספר פה על ניסיונותי בהדרכה אצל מורים וגם גמלאים,מפני שסבלנותי לא תמיד עמדה בשאלות כגון “על מה לחצתה??”
אמא שלי אמנם לא קשישה, אבל עד לפני כמה שנים העבודה שלה לא דרשה שום אינטראקציה עם מחשב וגם בשנים האחרונות היה מדובר רק בהקלדת מסמכי וורד, כך שכל עניין המחשב יחסית זר לה. את המעבר מהקלדה מקרית של מסמכי וורד לגלישה באינטרנט היא עשתה רק השנה. למדה מה זה אימייל (למרות שהיא סגורה רק על הפעולות הביסיות ביותר), למדה בערך איך להיכנס לכמה אתרים בתחום המקצועי שלה, למדה להשתמש בגוגל למרות שזה לא בא לה טבעי.
מדי פעם הייתי שולחת לה לינקים לדברים מעניינים, כתבות בעיתונים און ליין או אפילו פוסטים מבלוגים, והיא התחילה להתלהב. מכיוון שלא היה כל כך סיכוי שהיא תגלה דברים שמעניינים אותה בגלישה טבעית, פשוט ארגנתי לה Netvibes עם רססים של המון בלוגים ואתרים בתחומי העניין שלה, ופתאום היא נהייתה קוראת קבועה של יורם מלצר ובצק אלים.
זה אמנם יותר דג מאשר חכה, אבל זה בהחלט הרבה יותר מקודם. הדרך אל כתיבת בלוג ארוכה עד לא קיימת.
ולגבי השימוש בעכבר, דוקא סבתא שלי בת ה-82 שלקחה השנה קורס שימושי מחשב ואינטרנט בבית אבות, מסתדרת מצוין עם העכבר כמעט מהתחלה. כנראה שיש יתרונות מסוימים לאמנויות שדורשות מוטוריקה עדינה.
כתבה נפלאה.
אמנם אני לא גמלאית ולא מתכוונת להיות כזאת, אבל אני סבתא ל3 נכדים ועוסקת במקצוע שלי מעל 30 שנה…
שמעתי על מחשב אישי בשנת 83, זה היה קייפרו “נייד” ושקל 12 קג’.
קניתי 2 כאלה למשרד ואחד מהם הייתי לוקחת כל יום הביתה לשחק עם הבנות שלי בפאק מן שהיה מורכב מקווים ומהאות
C שהפכה לאות O כשסגר את הפה…
כשהגיע האינטרנט לארץ הייתי בין ראשוני המתחברים ולא נרגעתי מהפא הזה עם היום.
יש לי כמה בלוגים ואני כותבת בהם מידי פעם. הייתי רוצה הרבה יותר אילו רק היה לו עוד מעט זמן…
ולכל האנשים הבוגרים שמגלים את האינטרנט עכשיו – תהנו מכל שניה… עולם ומלואו נחשף בפניכם. שהתחברתי בפעם הראשונה נשארתי מרותקת למחשב ל 16 שעות רצופות. הרגשתי כמו מול בריאת העולם.
http://www.annakoren.co.il
חנית אהובתנו,
בתור נציגת הסטרטאפ הנשי בו את תומכת רציתי לומר שזה פוסט מרגש. אני מנסה להנחיל את נפלאות האינטרנט להוירם שלי ולהורים של בנזוגי, בינתיים קבלתי פידבקים של “זה נראה אותו דבר כל הזמן” (נכון, כי צריך ללחוץ על הכותרת בשביל לקרוא) ו-”תבואי מהר הכל נעלם” (לא, פשוט צריך להחליף את היוזר) אבל בסך הכל – זה כיף מופלא לקבל מאמא שלי לינקים על הפרעות קשב עם הכותרת : “תראי מה מצאתי!!1 אז לא להתייאש – גם לגמול אותנו מחיתולים ומוצצים לקח זמן.
[...] הבטחתי – בתגובות אצל חנית – לפתוח את בלוג לידידת המשפחה שעברה כבר את גיל [...]