קווין מ-Blogging Tips דאג לתחזק לאורך זמן רשימה של המגיבים הפעילים ביותר בבלוג שלו, מתוך האמירה (הנכונה וההגיונית) שמגיע להם כבוד.
אתמול הוא החליט סופית להוריד את הרשימה לאחר ניצול לרעה שלה בשלושת החודשים האחרונים.
הוא מספר שכל חודש היו מספר מגיבים פשוט עוברים על פוסטים שונים שונים באתר מגיבים תגובות חסרות משמעות בנות שורה אחת ("בלוג יפה כנס לשלי") על רבים מהפוסטים ונכנסים לרשימה.
הטענה העיקרית שלו היא שהוא לא רוצה להתחיל להיכנס לניהול יומיומי של תגובות.
הוא מספר:
I use Akismet for spam but beyond that I don’t want to spend a lot of time moderating. Infact, unless someone is spamming the blog or being abusive I will never remove a comment.
אני יכולה להעיד על עצמי שהרבה מאד זמן נמנעתי מלמחוק תגובות אלא אם כן היו ספאם. לאחרונה נתקלתי במספר שגובות שלמרות שלא היו ספאם ניסו לנצל את הבלוג שלי כבמה לשירותים של חברות מסחריות (בלי לשלם לי על הפרסומות). אלו הם המקרים הבודדים בהם ערכתי או מחקתי תגובה.
מה איתכם ? כמה האצבע שלכם קלה על הדק המחיקה ?
מה אתם הייתם עושים עם תגובות בסגנון הזה:
מה זה??????????????????????????????????
זה לא מה שחיפשתי חיפשתי פונטים יא אידיוט זה חרא של אתר גם אםלא ראיתי את כולו
(אני אגב, לא מחקתי)
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
כשהן אנונימיות, אני מוחקת בלי להסס. גם כאלו שמכפישות אנשים, במיוחד אנשים שאני לא מכירה (ויש לי ספאמר קבוע שמגיב נוסח "פרופ' — כלבה"). ואפילו תגובה אחת שכולה עלבון לפוסט עם הפוסטר הפמיניסטי.
כשהתגובות אינן בעלות משמעות מיוחדת, העובדה שחתום שם או כינוי היא בשבילי ההבדל בין פרסום למחיקה. כלומר, "זה נחמד" מאנונימי אינו שווה ערך ל"זה נחמד" חתום. לעומת זאת, דעה מנומקת וניסוח קוהרנטי לא ימחקו גם לאנונימיים.
הפעם היחידה שערכתי תגובה מכפישה הייתה כשהוזכר בה שם של מישהי בצמוד לכינוי שלה. אני נגד אאוטינג.
מהצד השני אני כל כך בעד חופש ביטוי שממש קשה לי עם הרעיון של למחוק תגובות ולכן אני כאמור מוחקת בדחילו ורחימו.
אני מניחה שאנשים בוגרים מסוגלים להתמודד עם הכפשות אבל כמובן אמחק את התגובה אם מישהו יפנה אלי ויבקש זאת.
אני בדרך כלל משתדל לא למחוק תגובות למרות שבטופס התגובה אצלי מופיעה האזהרה הבאה:
אני מסיר תגובות רק אם מדובר במקרה חריג מאוד. רוב התגובות שהסרתי עד היום היו אנונימיות.
תגובה כמו בדוגמא שהבאת הייתי מוחק ללא שום היסוס – זה ההבדל בין בלוג לווינט, בין תגובה לבין טוקבק.
במקרים יותר גבוליים, אני מניח ששיקול הדעת משתנה ממקרה למקרה.
ואו, התגובה בפוסט ממש מעולה. מישהו חיפש פונטים, והגיע לאתר שאין בו פונטים (אצלי זה בדרך כלל פורנו. ככה זה.) במקום ללחוץ back ולחפש במקום אחר, הוא השקיע את הזמן בלכתוב תגובה די ארוכה, עם אייקונים!! ועוד עם הסתייגות שהוא לא ראה את כל האתר ולמרות זאת הגיע למסקנה שהוא חרא של אתר.
זה לא סתם טוקבק. אני הייתי מקים עמוד מיוחד, מוזיאון תגובות, בשביל דברים כאלה (מתאים גם למכתבי נאצה, אם קיבלת).
יש לי לא מעט כאלו – גם מכתבי נאצה.
מסתבר שיש אנשים שחושבים שאם לא כתבתי בדיוק את מה שחיפשו, או לא עניתי להם יום לאחר ששאלו אני אוייבת האנושות ומגיעות לי קטילות איומות
אכן תגובה מושקעת – אין ספק.
אני פותר את עצמי בתנאי שימוש באתר שיש לי זכות למחוק את התגובות (אילו שארצה) – ואני עושה את זה, תגובה שלא מתאימה/ שיווקית נטו לא צריכה להיות בבלוג.
יש המון תגובות שמגיעות לאישור לפני שהם עולות, וניקיתי אתמול המון תגובות ספאם מיותרות.
אני לא בזה לא "אתי", מי שבא להגיד משהו (גם לרעה) שיעשה את זה בדרך המקובלת.
אני לא כל כך בטוח שזה קשור לחופש הביטוי. מדובר בסופו של דבר בבלוג שלך(והחלטה שלך), ולדעתי נדרשת רמת הגינות מינימלית מהמגיבים, ואורח לרגע כמו הדוגמא שהבאת, אפשר להגדיר כסתם רעש,ולכן כנראה הייתי מוחק.לא מדובר בבעל דעה, שלא משנה איזו כנראה הייתי משאיר(במקרה כזה כן הייתי מתחשב בחופש הביטוי).
למרות שלאחרונה קיבלתי כמה תגובות ללא שום קשר לפוסטים, אבל מכיוון שלא היו מזיקים החלטתי להשאיר.
פינגבאק: » סגירת טאבים - יום חמישי בבוקר » וובסטר 3 - חנן כהן
הפוסט שלי סיכום ביניים כבר מזמן הפך ללוח מודעות של אתרי דרושים למיניהם.
את הראשון מהם עוד ניסיתי לחנך, אבל מאז התייאשתי, ואני מקווה שאלו שמגיעים לפוסט ההוא מחיפוש בגוגל אולי בכל זאת איכשהו מוצאים שם את מה שחיפשו.
מקורן של רוב התגובות הללו הוא מן הסתם בילד בן 14 שמבחינתו אין מבוגרים ברשת וזו הדרך שהוא מגיב גם ביום יום על כל מה שלא מספק אותו מיידית.
מכיוון שאני מתייחס לבלוגים שלי בדיוק כמו לבית שבו אני גר, אני מכבד כל דעה, אבל אוסר בתוקף על אלימות מילולית ופיזית בסביבתי. אין ולו שמץ טולרנטיות והתפשרות בנושא הנ"ל. כך לדעתי יש לנהוג גם בבית הוירטואלי.
חנית,
השאלה היא לאו דווקא אם למחוק או לאשר. אני הייתי משאיר את התגובה של הילד ומוחק את התגובות המסחריות. אגב, אצלי בבלוג בתנאי השימוש מופיע שתגובות מסחריות יחוייבו בעלות הפצה של 10,000 ש"ח וכן בעלות אחסנה של 1 ש"ח לאות. אם מישהו יגיב כפרסומת לחברה מסחרית הוא יקבל תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט.
מבחינה אתית, הבלוג הוא שלך. כל מה שעושים כאן עושים במתחם הפרטי שלך ולכן יש לך זכות לעשות כרצונך לרבות להשתיק אנשים. אם הם רוצים, שיפתחו בלוג בעצמם ויגידו מה שהם רוצים עם לינק אלייך (הטראקבק, ככל הנראה, יפורסם בקלות יתרה).
אני לחלוטין תומך במחיקת תגובות, אפילו ענייניות שעצבנו אותך סתם ככה. אני בהחלט רואה בבלוג מקומו הפרטי של אדם על הרשת, ולא זירה ציבורית.
יהונתן, את התגובה של הילד אכן השארתי ואת אותן תגובות מסחריות מחקתי.
אני לא אוהבת למחוק תגובות ועושה זאת רק במקרים קיצוניים – פרסומות של גופים מסחריים לא מקובלות עליי, אלא אם כן הם משלמים לי.
אם הייתי מבינה קצת יותר במשפט וככה, סביר להניח שייתי נוקטת בגישתך, לרוע המזל אין לי מושג איך לנסח כזה דבר וגם היה לי לי ניסוח ממש לא ברור לי שיש לי את הכח והיכולת להילחם על זה בבתי משפט.
שלום וברכה,
ההודעה היחידה שמחקתי (שלא כללה קידום מכירות של גלולות שיפור ביצועים) היתה דומה לתגובה מס' 9 למעלה (כלומר, סגורה בין שני [...], והכילה אך ורק ציטוט של טקסט שלי).
הואיל ואני די בור מבחינת טכנולוגיית בלוגים, האם עשׂיתי טעות כשלא אישרתי?
בעקרון, אני מקבל את הגישה של אור ברקת. מי שרוצה להתחרע מוזמן לגלוש בynet.
ועוד שאלה, אם אפשר:
האם אתן/ם מנקות/ים תגובות משגיאות כתיב, או ניסוח בעייתי?
אני לא משנה שום תגובה, אבל אני עושה משהו דיי מרושע לתגובות מסחריות- אני משנה את הלינק שהם משאירים לדברים כוונה טובה.. פעם השאירו לי תגובה שקישרה לפרסומת למוצרים לדלק למכוניות- קישרתי לאתר למודעות להתחממות הגולבאלית. פעם השאירו תגובה שקישרה לאתר מכירות- קישרתי לאתר של צדקה.
(כמובן שהודעתי בתגובה נפרדת שאני ערכתי את התגובה וזה העונש שלי. אצלי לא יהיו פרסומות שאני לא מאשר)
אורי – נראה כאילו מחקת טרקבק או פינגבק ולא תגובה. אלו נשלחים אליך אוטומטית כאשר מישהו מקשר לפוסט שלך ממערכת וורדפרס.
אני יכולה לומר לך שאני לא מנקה שגיאות כתיב או כל דבר דומה (אלא אם התבקשתי על ידי כותב התגובה).
אפי – גם אני למעשה ערכתי את ההודעות הפרסומיות, רק שבמקרה שלי מחקתי את התוכן והודעתי שאינו מאושר עקב פירסומיות וככה.
אני לא מוחק תגובות של אנשים, רק של רובוטים, אבל בשביל זה יש אקזימט וספאם קארמה. ככל שהתגובה היא יותר מטומטמת ומיותרת, יותר קל להתעלם ממנה.
אם מישהו נכנס לאתר הפרטי שלי, ומעליב אותי ללא שום פרובוקציה מצדי, זה כאילו שהוא נכנס לבית שלי והעליב אותי.
במקרה שכזה, אין לי שום בעיה למחוק את התגובה, או לערוך אותה.
לגיטימי.
אני מודה שגם בחיים הפרטיים שלי אני טולרנטית, לוקח לי זמן להגיע לשלב שבו מישהו לא רצוי יותר אצלי בבית עקב התנהגותו.
יש לי כנראה מזל שלא הגיעו אלי תמוהים שכאלו. אני מניח שכדי לא לתת לרמת האינפורמטיביות להדרדר פשוט לא הייתי מאשר פוסטים מאותו טמבל (פעמיים הראשונות הרי מצריכות אישור ידני אצלי). מי שעבר שני פוסטים בהוכחה שאינו twit טוטאלי יקבל יד רחבה לעשות שטויות דביליות בהמשך, אבל מי שהרושם הראשוני שלו היה של ילד טוקבקים או פרסומת (זה ספאם בעברית) יקבל יחס מתאים.
הטמבל שחיפש למשל פונטים, לא היה עובר אצלי פשוט את האישור הראשון או השני, ובין כה וכה לא היה חוזר להשאיר שלישי, וחסל הענין.
(עירא פותח את גרגריוס לראשונה מזה שלושה חודשים ומתחיל לענות אחורה לפוסטים ישנים עד עתיקים)
אם אחי דקר מנהל את בלוג, לא נרה לי שאפשר למרוח אותו , אני מרגיש שיש לנהול של הבלוג,תבונה, רגישו, זהירות טובים הם אלה שמניצ
תי אותם ,בכנות אני לא מפחד על הניהול של הבלוג, יש מוחות טובים ששוקלים כל עניין לגופו, לא רואה שיש קלות דעת בבלוג, המעצבנים מטבעםנגישים למעט טפשות, על כן יש לנהוג בהתאם ולנכון את אשר מגיע להם,,אצבע קלילה על ההדק, למחיקה, מצביעה על ראש קליל ללא חשיבה מממעיקה, יש מצים לבדוק את המעצבן שיתכן ואין לו כוונה רעה, אלא חוסר הבנה זמנית, סבלנות וסובלנות הם הנעלה שבבלוג,
בחיבה וכבוד סמי אלקיים
למה אנחנו כיהודים בעיתיים? למה יש לנו התנשאות? למה יש הסתייגות בין עדתית? אנחנו עם שעברנו הרבה במהלך ההיטוריה, כיהודים,
ללמה בלי מודעות עושים לאחרים את מה שנעשה לנו?
בכבוד סמי אלקיים
אתם בכנות עלה כיפק, למה אין שלום? מי ראה שלום?
השלום הזה חיוור רק חיוכים ולחיצות ידיים, עקר ולא מפרה?
משפחת האדם תהיה חיה רעה, אני מכיר רק יגון ושכול, המוות חוגג
החיים הם לא ממש חיים, הערך שלהם , במקומו תפש המוות, יש וקיימת
מלחמה, נכון? לא נכון? מה, מה? שקט דממה, אנו מבכים יום יום,
מי רואה דמעות? מי רואה חיוך? אנחנו בנו האשמה, זילזלנו, לא
ראינו את הצד הנגד, בזזנו את כבודו, טעויות של מנהיגים שלנו
נעשו, היום משלמים במיטב בנינו, היינו שחצנים ממלחמת ששת הימים
עד כיפור, ועדיין זילזלנו, האנטיפאדה ההיתפרצות שלה כמו הר געש,
היתה לנו הצתה מאוחרת, בסוף ישבנו על שולחן הדיונים,
הכרנו את הצד הנגד באיחור, ומה? הכל נשאר אותו הדבר,
פיקששנו את הכוח שהיה לנו להכתיב לצד הנגד, היום לוחצים את ידו
מנסים לפייס אותו, האים באמת אנחנו רוצים שלום?
לא ולא, היום השלום סיוט הפך לנו, כי לעולם לא הכרנו מה זה
שלום? הוא קשה יותר ממלחמה, לא פחות מכאיב, האם יבוא שלום?
גם אם יבוא יתכן ולא נזהה אותו, זה המחיר של הקלות ראש
הבלתי נסבלת, רק שלנו. מה רק צבע אדום אנו מכירים,
התשובה כן, לא נכון? כן נכון.
בכבוד סמי אלקיים