חוק הצנזורה לאינטרנט - 1984 זה כאן
מאת חנית כהן | נשלח 27.05.2007 | נושאים בלוגים
התחמקתי התחמקתי ושוב התחמקתי.
כי כשגדי ,גל ,יהונתן וכל שאר העולם כותב כל כך הרבה על חוק האינטרנט המטופש הזה מה כבר יש לי לחדש ? ובעיקר איך אני אנסח את זה בלי לחזור על הדברים של כולם ?
אז קודם כל - לכו לקרוא אותם, כולם אנשים חכמים, מוכשרים וכותבים מצויין.
חוצמזה בעצם הבעיה העיקרית שלי עם החוק הזה הוא שיתוף הפעולה הקלוקל בין הפמיניסטיות לדתיים, שיתוף פעולה שעולה כל פעם שעוסקים בפורנוגרפיה ומוריד את ערכן של כל אותן “פמיניסטיות מקצועיות” בעיניי.
עכשיו בואו נשים דברים על השולחן - פורנוגרפיה זה איכסה ראו את התגובה הראשונה לפוסט זה. חוזרת בי, פורנוגרפיה זה לאו דווקא איכסה, תעשיית הפורנוגרפיה היא איכסה, זו תעשייה שגורפת הרבה מאד כסף ומשעבדת הרבה מאד אנשים לשם כך (כן אנשים ולא רק נשים). עכשיו כשאמרנו את זה (וזה לא רק מס שפתיים) לקחת את הבעיה ולנסות להתמודד עם הסמפטומים זה לא פתרון באף צורה, הפתרונות הקיימים היום (והם עובדים ומוכחים בתחומים אחרים כמו זנות) מבוססים על חינוך הצרכן ולא על שלילת זכויותיו.
אבל בואו נעזוב גם את זה בצד, האם אתן הפמיניסטיות מוכנות לשלול את זכויות הפרט שלי כאישה ולאפשר ל”אח הגדול” הממשלתי (החרדי ?) לעקוב אחרי ?
האם אתן מודעות שבכך אתן חושפות את כל מה ומי שאני לאותו אח גדול ? האם נערה מתבגרת שמחפשת “לסביות” במנוע החיפוש על מנת להתמודד עם תגליות על עצמה תחסם על ידי אותו גוגל מולאם ? האם ידווח להוריה כי חיפשה “פורנוגרפיה” ? האם על מנת לחפש קהילות הומואים\לסביות\טראנס אצטרך לשאת “סימן קלון” ולהרשם כצרכנית פורנוגרפיה ?
תקראו טוב, אני אתכן - אני יודעת מה ההשלכות של התעשייה, אני מכירה אישית חלק מאותן קורבנות סחר המגיעות לארץ. לא רכשתי מהכבלים (כשהיו לי) חבילות פורנו מסיבות שונות ורבות וכן אחת מהן היא אידאולוגיה. יצירת החוק הזה בדיוק כמו המחיקון בזמנו רק תגרום מהר מאד לייצור “אנטי מחיקון” חדש לזיהוי ביומטרי, ליצירת שוק שחור של מכשירים כאלו ולהגבלת צעדיהם של אזרחי ישראל הגולשים באינטרנט.
לא נוצר מנוע חיפוש שיודע אם אני מחפשת את הביטוי “לסביות, מתוך אידאולוגיה או על מנת למצוא פורנו. אין מנוע שיודע האם המילה “שד” הוקלדה כדי למצוא תמונות של שדי נערות צעירות או כדי למצוא את האתר של אחת מתשע.
אין מספיק דרכים להסביר כמה החוק הזה הזוי, מטופש ואיום. את הבאנר פה בצד קיבלתי משרון, ואם הגעתם הנה ועוד לא שוכנעתם - פשוט חיזרו לקישורים בתחילת הפוסט וקיראו אותם שוב (ושוב, ושוב ושוב).
נהניתם מהפוסט ? כדאי להרשם לעדכוני RSS ולקבל הכל ישירות.
שמי חנית כהן, אני בת 32 ואשת מחשבים משנת 93.
אוקיי, כבר בשלב המוקדם הזה איבדת אותי.
מצטערת, המשפט הזה עושה לי חררה. פורנוגרפיה זה לא איכסה. ניצול ציני של בני אדם זה איכסה. מסרים מעוותים ומיזוגניים זה איכסה. אבל מכאן ועד להגיד שפורנוגרפיה זה איכסה זה כמו להגיד שנעליים זה איכסה בגלל שבמפעלי הנעליים הגדולים מנצלים ילדים רעבים מהעולם השלישי ושחלק מהנעליים עשויות מעור שבשבילו הורגים בעלי חיים. מישהו אשכרה יקום ויגיד שנעליים זה איכסה בגלל זה?
פורנוגרפיה זה לא איכסה. פורנוגרפיה זה סבבה דבר, שמעודד מיניות גלויה ופתוחה, שיש בו פוטנציאל חינוכי אדיר (למשל, לחנך נשים שאוננות זה טוב - ראית פעם מדיום אחר שבו אוננות נשים היא דבר כל כך מובן מאליו וכל כך חיובי?) ושהוא כיף. חלקים מתעשיית הפורנו בימינו מגעילים ומנצלים, נכון, וחלקים מהמסרים מבחילים, אבל מה, תעשיית הקולנוע הרגילה לא ככה? היא לא מעודדת מסרים מגעילים של שוביניזם, גזענות, מראה חיצוני בלתי אפשרי ושאר זוועות? זו לא תעשייה מנצלת? ולא שמעתי אותך אומרת שסרטים זה איכסה.
מצטערת. ממש כפי שאת עשויה להסכים עם המטרה של חוק האינטרנט אבל להתנגד לדרך - כך גם אני מרגישה לגבי הפוסט שלך. כן, חוק האינטרנט הוא אחד הדברים המטומטמים ביותר שנראו במקומותינו אי פעם. אבל אותי איבדת ברגע שאמרת שפורנוגרפיה זה איכסה.
צודקת כמובן בהרבה מאד מובנים. עידכנתי.
(פוסטים עצבניים מהעבודה זה איכסה)
יפה כתבת.
אני במקומך לא הייתי כותבת מניפסטים כאלה, את יודעת.
שלא יקרה שתקומי בבוקר ותגלי שהלאימו את בלוגלי או משהו
-מרג’ מולאמת יהיה סייט טו סי :)-
כן, טוב שילוב מוכר של עצבים PMS ונושא באמת מציק.
חייבת להודות שבסופו של יום מה ששחרר לי את הפקק היה הבאנר המהמם ששרון עשתה.
מה את עושה ערה בשעה כזו ?
זה לפחות הפוסט והדיון הראשונים בנושא הצנזורה, שאני קראתי, שהרחיב ודיבר גם על נושא המחלוקת המקורי: פורנוגרפיה.
לא קראתי את כל הפוסטים בנושא, אבל מן הסתם רובם היו של כותבים גברים. ואולי העובדה שמדובר פה (לפחות) בשתי נשים הופכת את הדיון לקצת אחר.
זה מזכיר לי גם את הויכוח על הסרט shortbus שהמרחק האמנותי שלו מסרט פורנו לגייז לא היה גדול במיוחד. מה שמצחיק הוא שהויכוחים על הדברים האלה, רק הופכים אותם ליותר פופלריים.
נויף, פורנוגרפיה היא אכן נושא בעיתי.
תעשיית הפורנוגרפיה היא נצלנית ומנלצת וקשה, אבל בוא נזכור (כפי שבוג’י אמרה) שכך גם תעשיית הפחם, הנעליים וכו’
הניצול הוא שונה, ויש לי הרבה בעיות עם החפצה של אנשים ועם הזנייה וכו’ ועדיין הסיבה לכך שערכתי את הפוסט בעקבות התגובה היא בעיקר כי הבחורה צודקת, ואיכשהו יצא לי ניסוח לא מהודק.
תעשיית הפורנוגרפיה היא בעייתית מאד כאמור, אבל לפורנוגרפיה יש שני צדדים, ולפחות אחד מהם חיובי. אומנם החינוך הפורנוגרפי אינו החינוך המיני האופטימלי, אבל הוא הרבה יותר טוב מהחינוך ש(א)נשים היו מקבלים אחרת בהרבה מאד מקרים.
את שורטבס לא ראיתי, אבל בילדותי ראיתי את “סקס שקרים ווידאויטייפ” אין ספק שזה לא סרט פורנוגרפי, אבל עם הרבה קונוטציות. אין ספק שהסרט השפיע עלי, אין ספק שזה תרם לחינוך המיני שלי ולטובה.
השאלות מי קובע מה היא פורנוגרפיה, ואיזו פורנוגרפיה היא חינוכית הן שאלות שאני לא מוכנה שיתקיימו. אני לא מוכנה לתת למישהו את הכח לקבוע מהי מיניות לגיטימית, בין השאר כי ברי לי שלא רחוק היום בו יוחלט (שוב) ששלי אינה לגיטימית.
ואחרי (עוד) מניפסט ארוך, אני חושבת שלא ניתן לדון בחוק בלי להתייחס לבסיס שלו. דווקא הבסיס השרוי במחלוקת הוא הגורם לשיתוף הפעולה המתמיה, הבסיס הזה הוא שגרם לכך שהחוק עבר בקריאה טרומית וכו’
הרי אם היו רוצים לצנזר אתרי “בארבי” או אתרים של דתות שאינן יהדות העסק לא היה זז מילימטר.
סליחה שאני נטפל דווקא לדוגמה, אבל מה בדיוק התסריט שבו את מחפשת “שדיים” כדי להגיע לאתר של ‘אחת מתשע’? זאת אומרת, את רוצה מידע על המחלה הזו ששמה פרח מזכרונך אבל את זוכרת שהיא קשורה לשדיים?
הדוגמה הזו מכעיסה אותי, כי כמו הרבה דוגמאות אחרות שהועלו לאורך המאבק בחוק, היא מנסה לטעון שדווקא באינטרנט קשה להבחין בין סוגים שונים של מידע יותר מאשר בעולם שבחוץ. כמו שכתבתי אצלי, אף אחד מעולם לא תהה אם מותר לילדים בני 13 לקרוא את ידיעון קופת חולים שנוגע גם לסרטן השד, אבל לכולם ברור שאסור להם לקנות מגזין פורנוגרפי, אז למה על נייר ההבחנה היא פשוטה ובאינטרנט היא מסובכת כל כך?
רק רציתי להגיד ששורטבאס זה סרט שמחרמן בערך כמו סרט דוקומנטרי על דרכי הרביה של דרקוני קומודו.
בחיים לא ראיתי סרט עם כל כך הרבה סקס, שכל קשר בינו לבין תחתונים לחים מקרי בהחלט.
-ערה, חצי ערה, מבט אחד קצר-
קודם כל- אני עם האחרים כאן: פורנוגרפיה זה לא איכסה (ואם אתם מזדמנים לאמסטרדם מומלץ לקפוץ לבקר במוזיאון הסקס בשביל לראות כמה פורנוגרפיה זה לא איכסה).
מהצד השני, בגלל שכמה פמיניסטיות צעקניות ולא מאוד חכמות הן נגד פורנוגרפיה ובעד החוק המטופש הרע והגרוע הזה, זה לא סיבה לכתוב על “הפמניסטיות” כעל מקשה אחת שכולן בעד החוק.
אני פמניסיטית, בת לאמא פמניסטית ואני גאה להיות קרויה על שם סבתה של אימי שהייתה סופרג’יסטית- מהפמניסטיות שלחמו בעד זכות הצבעה לנשים.
די קל לראות למה פמניזם הוא הפוך לחוק הזה בכ”כ הרבה מובנים.
וזה שחב”ה היא בעד החוק וגם רצה לטלויזיה לספר על כך- היא מכעיסה אותי לא פחות מאשר מציעי החוק. ולפעמים נדמה לי שהיא פמניסטית בערך כמו שמציעי החוק הזה הם מגיני הילדים הזכים באשר הם…
שורטבאס הוא אחלה סרט (תראי אותו!), והוא אולי הדוגמה הטובה ביותר שראיתי מימיי להבחנה בין אמנות שאינה פורנוגרפיה לבין פורנוגרפיה. סרט שעושה שימוש בכלים של פורנוגרפיה (סקס בוטה ומפורש ביותר, כולל כל צילומי החדירה וההשפכה האופייניים לפורנוגרפיה), ואפילו לא מתקרב להיות פורנוגרפיה. זה, משום שהוא לא עונה על הדרישה מספר אחת של פורנוגרפיה: הוא לא נועד לגרות.
ועל מה שאמרה Xslf - באמת הגיע הזמן שיימצא מונח מבחין בין “פמיניסטיות” לבין “הפוליטיקאיות שקוראות לעצמן פמיניסטיות ומופיעות כל הזמן בתקשורת במסרים קיצוניים ומגוחכים ובכך מוציאות לנו שם רע וגורמות לכולם לחשוב שאת לא יכולה להיות פמיניסטית אם אין לך מקל בתחת”.
אני פמיניסטית. מהסוג הראשון. מאד. וממש לא אוהבת את הסוג השני. עם חנה בית הלחמי התכתשתי ארוכות עוד בתקופה שנהגתי להשתתף בפורום פמיניזם ומעמד האישה בתפוז (אוי לצרה), ואני ממש לא אוהבת את הגישה שלה, גישה צרת אופקים, חד ערוצית שמעבירה כל מידע וכל דעה דרך פריזמה מעוותת, ומסוגלת להגיע לדברים המחרידים ביותר מתוך נקודות המוצא הראויות ביותר. למרבה הצער, תמיד הקיצוניים הם אלה שמגיעים לתקשורת, וככה הציבור חושב שאנחנו נראות.
האם עדיין לא הצלחתי להסביר את עצמי ? הממ…
אני חוששת שלא עשיתי לעצמי צדק בפוסט הזה.
פימיניזם זה חשוב, פעם באודות שלי היה כתוב “אישה, לסבית ופמיניסטית” - באחד השינויים בדרך השמטתי את הניסוח אבל לא את האג’נדה.
ניסיתי מאד במכוון להתייחס אל “פמיניסטית מקצועיות” מחוסר במינוח טוב יותר .
וכן הפמיניזם שלי מנוגד לחוק הזה, ולעוד הרבה דברים אחרים שקורים במדינה הזו (הצעת החוק על איסור מצעד הגאווה בי-ם למשל), אבל גם במקרה זה וגם בנושא ערוצי הפורנוגרפיה הטלוויזיונים השדולות הפמיניסטיות בארץ משתפות פעולה עם הכוחות המגבילים והמצנזרים.
ועל חב”ה באמת אין לי מה לומר.
שחר - כל ילדה שמחפשת מידע על לסביות מגיעה בהתחלה להמון אתרי פורנוגרפיה, במיוחד אם החיפוש נעשה באנגלית. נסה ותיווכח.
ולגבי שורטבאס, אכן סרט חביב (ממליצה בחום על הדוויג והשארית העצבנית - סרט קודם של אותו יוצר) ובודאי סרט שלא הייתי רוצה שיצונזר על מזבח הפורנוגרפיה. ובכלל - מי שרוצה להילחם בפורנוגרפיה שיעסוק בחינוך והסברה, ויאכוף מצד שני את החוקים שקיימים נגד התעשייה הזו ונגד ניצול ודיכוי כבר היום, הפתרון הוא לא לתת לממשלה עוד כוח לצנזר לנו את האינטרנט, בדיוק כפי שהחוק המטופש נגד פורנוגרפיה בכבלים לא הוריד את צריכת הפורנוגרפיה בארץ (לדעתי הוא באופן פרדוקסלי רק הפך אותה ליותר לגיטימית ובון טון)
אז תודה על הפוסט חנית ואחלה באנר (חבל שאין לי בלוג לשלב אותו בו ;-))
אני לא יודע אם זה כבר הוזכר מתישהו, אבל פורנוגרפיה היא המנוע העיקרי של האינטרנט. טכנולוגיות רבות שאנחנו עושים בהם שימוש ביום-יום באינטרנט פותחו במטרה להפיץ פורנוגרפיה ולאפשר לה להיות נגישה לכמה שיותר אנשים בוגרים שיכולים לשלם עבורה.
עדי: בכוונה בחרתי להיטפל דווקא לדוגמת השדיים ולא לדוגמת הלסבית. אבל אם כבר ממשיכים, אני לא מבין מה תהיה הבעיה בכך שתוצאות החיפוש הראשונות שאותה ילדה תקבל תהיינה חסומות בפניה. אפילו להפך, האם מישהי צעירה שרוצה להתמודד עם תגליות על עצמה באמת תרוויח משהו מזה שהתוצאות הראשונות שתקבל תהיינה סצינות לסביות מופרכות לעיני קהל גברי אוהד? לא עדיף שהיא תדפדף לעמוד תוצאות החיפוש השלישי ואז תיתקל בלינק לא חסום לארכיון של קבוצת תמיכה ללסביות צעירות?
BoR|S: נכון, אבל אפילו יותר נכון שמלחמות הן המנוע העיקרי של הרבה מאוד טכנולוגיות שבלעדיהן היה לנו קשה מאוד.
שחר: ופה אנחנו עלולים להגרר לדיון בסוגיה של מה עדיף - קדמה ומאבק או קפיאה על שמרים ורגיעה?
שחר, הבעיה היא לא שהתוצאות יוסתרו. הבעיה היא שלפחות בהצעה הנוכחית (שאגב לא ישימה) גוגל עשוי בכלל לא לספק לה את המידע.
מי מחליט מהי פורנוגרפיה ?
האם אתר של עיתון לסבי כמו on-our-backs הוא פורנוגרפיה ? כן הוא עוסק בסקס לסבי.
איך אנת חושב שהיא תלמד על סקס מוגן ? הרי לא מלמדים אותה על זה בביה”ס.
הקו בין סקס ופורנוגרפיה הוא עדין וההחלטה מה נמצא באיזה צד של המתרס היא בעייתית מאד.
ברי לי שאני לא יכולה לעשותה, באותה המידה ברי לי שאף אחד אחר לא יכול.
שחר ושות’ - אני חייבת לומר שאני לא מבינה למה בכלל צריך להסיט את הנושא לשאלות האלה. בעיניי כל אלה שאלות טפלות ושוליות יחסית לשאלות עקרוניות יותר לגבי החוק הזה: האם זה בסדר שהמדינה תתערב ככה בחירויות הפרט. האם לגיטימי לתת למדינה סמכויות מרחיקות לכת כאלה לתחוב את אפה בצריכת המידע של הפרט. וזה בכלל בלי קשר לשאלה איזה מידע זה.
התשובה שלי, חד-משמעית, היא לא. אני לא מוכנה לתת לגיטימציה לצעד כזה מצד המדינה, וכל שאר השאלות שוליות.
לא משנה אם פורנוגרפיה זה טוב או רע. לא משנה אם זה יעבוד או לא יעבוד. לא משנה אם זה יזיק או לא יזיק לחיפושים בגוגל. מה שמשנה זה האם אנחנו מוכנים לתת למדינה - לא על בסיס אחריות אישית של ההורים/האזרחים - שליטה כזאת על המידע שמגיע אלינו ועל צריכת המידע שלנו.
לא. באל”ף רבתי, לא.
Boojie: תודה על הושות’, כי התחלתי להרגיש שאני לגמרי לבד בעניין הזה, ואשמח למצוא את השות’. בואי נשאל האם מידע הוא שונה מהותית ממוצרים חומריים, כמו, נניח, סיגריות. לחילופין, בואי נשאל למה לא קם קול זעקה דומה לזה שמחריש עכשיו כל דיון אחר ברשת כשנאסר על קטינים להיכנס לבתי קולנוע שמקרינים סרטים פורנוגרפיים או לקנות מגזינים פורנוגרפיים.
הצעת החוק הנוכחית היא חרפה, ובעיקר חרפה של עבודה פרלמנטרית מביכה, אבל הדיון שמתנהל בה הוא בעייתי כמעט כמותה.
אחי דקר: ראשית, אף אחד לא מבין מה בדיוק מוצע בהצעת החוק הזו, ודאי שלא מגישיה, וכבר אמרתי מה דעתי על הצעת החוק, אבל אפילו מהמעט שכתוב בה ברור שאין כוונה לחסום חיפוש בגוגל. הנה המשפט הרלוונטי היחיד בהצעת החוק המגוחכת “ספק שירותי אינטרנט יחסום את הגישה לאתר למבוגרים ולא יאפשר גישה אליו, אלא באמצעות זיהוי פיזי.” מה שייחסם הם “אתרים למבוגרים”, ולא חיפוש מונחים מעולם המבוגרים. לסוגיית “מי יקבע איפה עובר הקו” אכן קשה להשיב, אבל זה נכון כמעט לכל חוק, ואפשר לחשוב על דרכים יצירתיות.
ואם כבר אני בעניין, החוק מייעד את תפקיד “האח הגדול” לספקי האינטרנט, אלה שגם היום הרי מכירים את כל היסטוריית הגלישה שלך, ולא למועצת גדולי התורה.
BoR|s: אני מאמין שבהיעדר מלחמות יימצא מנוע חדש וידידותי יותר להתפתחות טכנולוגית, לא שזה יקרה אי פעם.
שחר: בעבר מלחמות נועדו להפצת רעיונות ולכפיה של רעיונות אלה על עמים חלשים יותר - ככה יש לנו כבישים באירופה ורכבות בארצות הברית.
מצד שני ככה יש לנו פיגועי טרור בעולם, רצח עם באפריקה ותעשיית סמים נרחבת שמקורה בדרום אמריקה ואסיה התיכונה.
אני רוצה להזכיר לך את האפיזודה העתידנית בספרו של וולס “מכונת הזמן” - בעתיד העולם נחלק לשני גזעים, גזע נהנתני ומצועצע שחי במגדלי השן המתפוררים שלו ועסוק בבילויים במשך כל היום, וגזע טורפים החי מתחת לפני הקרקע ועסוק בחרישת מזימות, חטיפות וקניבליזם (או שמא נקרא לזה ציד של בני הגזע הראשון). אני חושש שלא מן הנמנע שנגיע למודל כזה אם נוותר על המלחמות באופן חד צדדי - ואילו באופן הדדי, פשוט לא ניתן יהיה לוותר על מלחמות כלל. למעשה רק בגלל רעיון שכזה עלולה לפרוץ מלחמת עולם.
בעודי כותב שורות אלה, אני נזכר גם בסרט אקוויליבריום (או שיווי משקל, איך שהחליטו לקרוא לו בהקרנה של אייקון 2003) - שם הגיעו למסקנה שהרגשות האנושיים והאמוציות הם הגורמים למלחמות ולכן חובה להשמיד כל דבר המעורר רגשות וכן להזריק 3 פעמים ביום “פרוזיום B” - סם מדכא רגשות. באנטי אוטופיה זו, כמו גם ב-1984 של אורוול, (וכן למשל בשמש העירומה של אזימוב) נערך דיון על הסכנות של היעדר הרגש.
הצעת החוק המדוברת ביכולתה לפגוע במגרים הרגשיים שפועלים עלינו, למעשה מטרתה לחסום את הגישה שלנו למגרים אלה. המלחמה בהצעת חוק זו היא שתביא את הקדמה, בעוד שקיפאון על שמרינו יחזיר אותנו לימים האפלים בהם איש לא ציפה לאינקביזיציה הספרדית או לצ’קה של לברנטי בריה שידפקו לך בדלת.
שחר, אני חוששת שאתה עדיין מפספס את מה שאני אומרת: אני נגד מתן זכות למדינה להחליט מי רשאי לקבל מידע מסוים (לא ניכנס כאן לנושא הבטחוני, כי יש גבול) ומי לא.
המחשבה על פורנוגרפיה תוקעת אותנו. בוא נדמיין לרגע שמדובר בסוגים אחרים של מידע. נניח שמחר עובר חוק שמאפשר למדינה להחליט (דרך רשויות אכיפת החוק או דרך גופים פרטיים שכפופים לדרישות חוק, לא משנה) מי רשאי לקבל מידע על דתות שונות. זה לא רחוק מהמציאות - יש חקיקה נגד מיסיונריות שמשמשת במידה רבה כדי למנוע חשיפה של יהודים זכים למידע על דתות אחרות, שחס וחלילה לא יילכו ויתנצרו.
אז המדינה תהיה רשאית לדרוש שרק מבוגרים שזוהו ביומטרית (או אנשים שהוכיחו שהם חוקרים אקדמיים, או מה שזה לא יהיה) יהיו רשאים לקבל למחשב שלהם תכנים שנוגעים לפלורליזם דתי - מידע על דתות שאינן היהדות, נניח, או על כתות שונות.
האם עכשיו זה נראה לך בסדר?
ומה לגבי מידע על שיטות ממשל אחרות?
ומה לגבי מידע על אופציות תעסוקתיות?
ומה לגבי מידע על מדינות אחרות שאפשר לחיות בהן?
ומה לגבי מידע על מזון לא כשר?
ומה לגבי מידע על תיאוריות מדעיות שנוגדות את הכתוב בתנ”ך?
יש המון כיוונים שונים שבהם ניתן לנצל הגבלה על חופש המידע בדרכים שייראו לנו מחרידות. יש המון גופים אינטרסנטיים שהיו שמחים לממש אותן. ויש המון דרכים שונים שבהן גופים כאלה יוכלו לנמק הגבלות מידע כאלה ולגייס לובי כדי ליישם אותן. יש די דוגמאות בארצות הברית “הנאורה”, למשל.
בסופו של דבר, האחריות על השימוש הנבון והבריא במידע העומד לרשותנו צריכה להיות בידי האזרחים, לא המדינה. המדינה צריכה להסתפק בלהגביל את הדברים שבאמת חייבים להגביל (ושוב אנחנו חוזרים לנושא הבטחוני, שבאמת עדיף לא להיכנס אליו כי זה יוליד דיון ענקי עם אלפי סעיפי משנה), ולהשאיר את שאר האחריות בידי האזרחים, כפי שהדבר נעשה בכל עניין אחר. ואז, אם הורים מניחים לילדיהם לצפות בחומר שגורם להם נזק, זו הזנחה הורית ויש מנגנונים חוקיים לטיפול בה, ושככל הנראה גם יש להם כלים טובים משלנו כדי לקבוע מה הוא באמת נזק, ולא סתם לפסול תכנים באופן גורף.
Boojie, כן, והיום אוסרים על ילדים מתחת לגיל 16 לקנות סיגריות ומחר יאסרו עליהם לקנות סנדוויץ’ לא כשר, או עוגה עשירה בכולסטרול, או חתולים.
האמיני לי, גם אני דקלמתי “Information wants to be free” ואני עדיין מאמין בזה. אבל אני דווקא חושב שפתיחת מאגרי מידע מדעיים ומחקריים לגישה ציבורית היא צעד יותר חשוב בכיוון שחרור האינפורמציה מההתעקשות שילדים יוכלו להגיע לכל תוכן שקיים ברשת. כדאי להיזכר שאתרים פורנוגרפיים מכילים גם היום דרישה להצהרה של המשתמש על גיל לפני הכניסה, כי החוק דורש מהם.
כן, יש כאן מדרון חלקלק, אבל זה נכון בכל חוק. היום מותר להכניס לכלא על גניבה, ומחר? מדרון חלקלק מחייב אותנו לשמור על ערנות ולבדוק שאנחנו לא מחליקים במורדותיו, ולאו דווקא לנסות ולבטל את קיומו.
אוף טופיק: שוב את עושה לי את זה, מילא שה-mass market paperback יצא לפני שהספקתי לקרוא את העותק שמיהרתי להזמין, אבל לגלות שכבר יש שני כרכים עבריים מהודרים והסטריינג’ ונורל שלי עדיין מעלה אבק ומחכה לתורו זה באמת מתסכל.
BoR|s, הצעת החוק דורשת להגביל את הגישה למגרים האלה אל מעבר לגיל מסויים. צריך להילחם בהצעה הזו כי היא מנוסחת בצורה מחפירה, כי היא לא ישימה ויכולה למוטט את תעשיית האינטרנט המקומית, וכי נדמה שבכוונה תחילה הושארו בה יותר מידי שטחים מתים שאפשר יהיה למלא בעתיד, על כל אלה אני מסכים. מכאן ועד למסקנות מרחיקות הלכת שאני שומע בימים האחרונים עוד ארוכה הדרך.
שחר, אני עושה כל מאמץ שלא להיגרר לדיונים הצדדיים שאתה מנסה למשוך אליהם, כי זה לא ייגמר. אתה פותח פה מה שפוטנציאלית יכול להפוך לדיון ארוך ואינסופי לגבי הבסיס האתי לכל קונספט החקיקה ואכיפת החוק, ואני באמת לא מוצאת טעם ללכת לשם.
כדי שהגבלת מידע תהיה דבר לגיטימי חברתית כפי שאתה מנסה לטעון (בהשוואה למוצרים חומריים או לפשעים חומריים) חייבת להיות לך הנחת מוצא אחת: שהחברה כולה מסכימה שאותו מידע מזיק ומסוכן, ושהגבלתו היא הדרך היחידה והנאותה למנוע את הנזק והסכנה.
יש מעט מאד סוגי מידע שאכן תהיה הסכמה גורפת בחברה שלנו שהם מזיקים ומסוכנים, ושיש להגבילם מטעם המדינה. מידע בטחוני הוא בערך היחיד שיש לגביו פחות-או-יותר הסכמה כזאת - וגם אותו לא חוסמים ברמת המקור (או לפחות, לי לא ידוע שספקיות אינטרנט חוסמות מידע כזה מלהגיע למחשב שלך), אלא בהטלת איסורים ובאכיפתם.
המצב הנוכחי הוא שהמדינה רוצה לחסום בפני חלקים מהציבור - ולנטר - גישה לסוג מסוים של מידע רק משום שיש לכך לובי מספיק חזק. לא משום שהציבור ככלל מסכים שזמינותו של המידע הזה רעה או מזיקה.
זה נראה לך בריא? זה נראה לך דבר שצריך לקרות? זה נראה לך דבר שצריך לתת למדינה לעשות? כי אם כן, מה אני יכולה להגיד, אין לנו בסיס נוסף לדיון, וכל המשך פה יהיה לטחון מים. אני אמשיך לטעון שאני לא מוכנה שיהיו הגבלות כאלה ברמת המדינה, אתה תמשיך לטעון שזה אותו דבר כמו ההגבלות שהחברה מטילה על גנבה, אני אמשיך לגחך על ההשוואה הזאת (כי בחיאת, בנאדם), ושום דבר לא ישתנה.
בוא נעצור כאן.
אני ממש לא חושב שהעמדות שלנו כל כך מרוחקות ושאין לנו בסיס לדיון נוסף, אבל גם לי נדמה שעדיף לעצור. ובכל זאת אני לא מבין, אם יש מנגנונים חוקיים שיכולים לקבוע בדיעבד מה היווה הזנחה הורית, למה אי אפשר להפקיד את אותם גורמים בדיוק על הקביעה מה יהווה הזנחה הורית ולהתערב מראש? בשום שלב לא טענתי שההחלטה צריכה להיות של ההמון הזועם או של חבר הכנסת כהן.
ברמה הפילוסופית: כי חברה בריאה מושתתת קודם כל על הרעיון שלאזרחיה יש אחריות משל עצמם, עם היכולת לשיקול דעת ולהתנהגות מוסרית שמבוססת על כללים מוסריים שהם מאמינים בהם, ולא על “יבוא שוטר”. ואכן, רוב השמירה שלנו על החוקים לא נובעת מהפחד שלנו מהשוטר שיבוא, אלא מהעובדה שאנחנו מאמינים מאמינים שכך צריך להיות. רוב בני האדם לא גונבים לא מפני שהם פוחדים ממוסדות אכיפת החוק, אלא כי הם מרגישים שזה לא בסדר (בין אם זה על רקע מוסרי-אישי ובין אם זה על רקע לחץ חברתי).
המדינה צריכה להתערב רק ברגע שהאחריות האזרחית כבר לא מספיקה, או במקרים שבהם הנזק הפוטנציאלי גדול מדי, במידה שפשוט אי אפשר להתיר אותה. לכן, קביעה מראש לאזרחים שלך מה טוב בשבילם ומה לא ומניעת הבחירה מהם היא הנחת אבן יסוד לחברה רעה. זה צעד שלוקח את האחריות (ואת החירות) מהאזרחים ומעביר אותה למדינה. וככל שנוטלים מבני אדם יותר מהאחריות והחירות שלהם, כך הם מוותרים עליהן יותר. הם מתרגלים לא לחשוב בעצמם, לא להפעיל שיקול דעת, לא לקחת אחריות בעצמם על מה שבתחום אחריותם. זו נורמה רעה לחברה.
בחירה חופשית היא דבר בריא. אחריות אישית היא דבר בריא. כל צעד שלוקח מהאזרחים את שתי אלה פוגע, בסופו של דבר, בחברה, וראוי לבצע אותו רק כאשר אין כל ברירה אחרת. ענישת עבריינים משאירה לאזרחים את הבחירה החופשית והאחריות. חסימת מידע - לא.
דמוקרטיה מושתתת בראש ובראשונה על הרעיון שבני אדם מסוגלים להחליט בעצמם עבור עצמם מה הכי טוב בשבילם.
כל הצעת חוק הבאה לסתור את ראשניות הרעיון הזה, או לקחת את האחריות מן הפרט אל גורם “סמכות” אחר הוא אנטי-דמוקרטי מיסודו וככזה הוא פסול.
באופן יותר פרגמטי, ישנם בכל זאת מצבים בהם המדינה מחליטה שמותר לה לחדור לחירויות הפרט. אך כאשר המחוקק נעמד מול השיקול הזה, עליו לקחת זאת בכובד ראש. על מי הוא מגן כאשר הוא גוזל מחירותו של חבר מצביעיו? “על הילדים”, כפי שוודאי היה רוצה איש ש”ס לענות במקרה זה היא red herring ותו לא. שהרי, לילדים לא נשקפת כל סכנה. לא, המצב בו המדינה מרשה לעצמה לקחת מחירויות הפרט וחופש המידע שלו צריכה להיות מצומצמות למצבים החמורים ביותר בהם נשקפת סכנה אמיתית, ברורה ומובחנת לחייהם של אזרחיה ובטחונה של המדינה כולה.
כל יתר המצבים, ואפילו כדי למנוע מידה מסויימת של פשיעה בלתי-אלימה, פסולה בעיניי.
פורנו זה איכסה וגם לא מסוכן.
מדוע מחוקקים חוק לחסימת אתרי סקס
כדי לרצות את הדתיים.
הבלוגים בנושא והסברים על נושא סקס
באנציקלופדיות גם כן יחסמו - אבל
לא לדאוג נוכל לבקש מספקית האינטרנט שלנו
להיפתח לאתרי פורנו
[...] קצת בזמני מצעד הגאווה. שלא הבין אז איך אנשים לא ראו שזו רק התחלה, שמדובר באנשים שנותנים להם אצבע והם רוצים את כל היד - כי [...]
השארת תגובה