כשאנשים שומעים שאני עושה סקי (לפעמים כשיש זמן וכסף וככה), בהרבה מקרים אני שומעת את קלישאת ה"זה לא מסוכן?".
אותה קלישאה נשלפת כאשר אני מדברת על צלילה, רכיבה על אופניים בעיר, רוגבי ועוד…
אתמול נהרג ילד בן 12 בתאונת סקי, שזה באסה. אפילו ממש באסה.
אמא שלו צוטטה ב-Ynet אומרת:
"הוא היה ילד טוב לב, עדין ואחראי, שכולם אהבו. עזר לכולם, בעל חוש הומור, חכם, מחונן ויפה תואר"
אני בטוחה שכל זה נכון, אבל מקריאה בכתבה, לפחות במקרה זה הילד (ובעיקר אביו) לא היה אחראי.
ציוד סקי לילד מתחת לגיל 14 כולל קסדה, ובלי קשר האם היא ניתית חינם כחלק משכירת הציוד או לא – היא נדרשת. הילד כמובן לא חבש אחת.
מבט מהיר על לא מעט תאונות בספורט תחביבי מגלה את אותה התופעה, האנשים הנפגעים הם בדרך כלל מנוסים ולא מתחילים, והתאונה ברוב המקרים נובעת מרשלנות ועודף בטחון עצמי.
כולנו נוטים לבטחון בתחומים בהם אנחנו מרגישים טובים, מוצלחים ובקיאים – ובכל זאת – יש גבול לכל תעלול.
בעיר לא רוכבים על אופניים בלי קסדה, כמו שמקפידים על עומק\זמן צלילה, ומקפידים על מתיחות וחימום לפני ואחרי אימון ספורט.
שיא החנוניות, בחיי – אבל אם כולנו נקפיד על כללי בטיחות (ולא משנה באיזה תחום) פחות אנשים ייפגעו.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
