לפני מספר חודשים פנתה אלי ריקי כהן לעזור לה בהקמת בלוג בשם “אימהות אובדות“. מקום שאמור להיות בית ברשת לאמהות (ואבות), לעזור במציאת “משרות אם” ועוד.
רציתי מאד לעזור, אבל היתה תקופה עמוסה ונסחפתי קצת לתוך החיים שלי, אז לא עזרתי (ועל כך חבל).
היום בבוקר נכנסתי בטעות לאתר ונדהמתי, כמה יפה וכמה נעים והכי חשוב – כמה מחבק. אחרי הלידה שרצתי בפורומים שונים על ילדים, תינוקות והורות. היום כבר אין לי כח לזה, הם חוזרים על עצמם. אין לי גם כח לקחת את המקום של “האמא הותיקה שמיעצת” (ותודה לכל אלו שיש להן את הכח הזה). אבל פה היה משהו אחר.
לקרוא נשים חכמות וחזקות ומוצלחות מדברות על ההורות שלהן, לשמוע בין המילים את הידע מחד ואת חוסר הידע מאידך, ופשוט לדעת שאלו נשים שמראש – בלי קשר לאימהות את מזדהה איתן, כי גם ככה את קוראת אותן במדיומים אחרים. אז הנה עוד ממשק משותף.
ריקי כהן הסכימה לקבל אותי בחזרה (ותודה) ונתנה גם לי לפרסם. במקור קראתי לזה “של מי החיים האלו לעזאזל?” (ולכן הכותרת) אבל ריקי קראה לו בשם יותר אופטימי “למצוא את החיים שלי בחזרה“. אתם כמובן מוזמנים.
נהניתם ? הרשמו לעדכוני RSS !
שמי חנית כהן, אני בת 33 ואשת מחשבים משנת 93.